1לאחר שניתן פסק דינו של אולמרט בעליון, שמענו את אמנון אברמוביץ' מוצא מי האשם העיקרי: השופט המחוזי דוד רוזן. שמעון שיפר מ"ידיעות" השתלח אף הוא ברוזן. השופט "השתמש בשפת ביבים" והסתמך על "הנחות שאין להן בסיס". כה קשה פגיעתו של שופט המחוזי, עד ש"שופטי העליון הזהירו את היושבים בדין מהתנהגות מהסוג שהפגין השופט רוזן". להזכירנו: הזיכוי החלקי של אולמרט היה "מחמת הספק" בלבד.
שני עיתונאי שמאל, מהזן שמטיף בימים של חורבן ליישובים יהודיים לציית לשלטון החוק ולכבד את ביהמ"ש ושאר הקלישאות. לא כך כשמדובר באולמרט. זאת לדעת: פסק הדין האמיץ של השופט רוזן ניתן בזמנו מול מערכה אדירה של פרקליטים, עיתונאים, מומחים, יחצנים ושאר חכמים בעיני רוחם. עכשיו הם מנסים לגלגלו בזפת ובנוצות למען יראו וייראו. לא יעזור להם. אלו פרפורים של נציגי אליטה מתנוונת שמסרבת להפנים שהממזרים שינו את הכללים.
ועוד הערה: בשנים קודמות חיוויתי דעתי על כך שהשחיתות היותר עמוקה של אולמרט לא נעוצה בשוחד הכספי שקיבל, מה שביהמ"ש הגדיר "בגידה באמון הציבור". הבגידה החמורה יותר באמון הציבור היתה ההצעות המדיניות המופקרות ומרחיקות הלכת למחמוד עבאס - חלוקת ירושלים, נסיגה כמעט מלאה, הסכמה חלקית לשיבת פליטים וכמעט מדינה פלשתינית על הרי השומרון, טרום דאעש. כל זה מבלי לקבל תמורה או תשובה.
2עוד מאותו בית מדרש, זכינו אתמול לנאום "הלכה לנו המדינה", אחד מיני רבים, מפיו של עורך "כלכליסט", יואל אסתרון. נאום דל אבל ראוי לאזכור, משום שהוא מייצג הלך רוח שבקצה התחתון שלו נמצאת חרפה דוגמת ארגון "שוברים שתיקה". אסתרון פתח את נאומו בשאלה הרטורית: "האם מדינת ישראל מתפוררת, או יוצאת מדעתה?" (קולות בקהל: "כן, כן")
מה הבעיה? "החתונה ההיא", "מצעד הבכירים לחדרי החקירות", בחירת היועמ"ש אינה מוצאת חן בעיניו, גם מינוי ראש המוסד מלווה ב"רחש־בחש לא בריא". סיפור החתונה אכן מבייש. בחירת היועמ"ש וגם מינוי ראש המוסד מאז ומתמיד היו כרוכים גם בשיקולים פוליטיים. ובכל זאת, אסתרון מבקש לעמוד בשער ולהזהיר, ממה?
"לקינו במחלה שהתסמין הבולט שלה הוא ערעור היסודות הרציונליים והערכיים שעליהם קמה הדמוקרטיה הישראלית". "ערעור היסודות הרציונליים" פירושו דחיקת האסתרונים לפינה והתפשטות רכיבים דתיים במסדרונות השלטון. מסוכנים הדתיים, הם נשמעים לסמכות רבנית ואלוהית ולא לשיקולי דעת רציונליים שרק האסתרונים אמונים עליהם. שמעתם זאת - רוני אלשיך, יורם כהן, יוסי כהן ואביחי מנדלבליט? זה לא בסדר שיש לכם אלוהים.
3מה חדש בבכיינות הזאת שלא שמענו קודם? אסתרון לא צריך היה לטרוח ולכתוב; יכול היה להעתיק אחד מנאומיו המשיחיים מבשרי הרע של רינו צרור בגל"צ מדי יום. אסתרון קבע ש"ישראל מידרדרת כבר שנים בהשוואות בינלאומיות". התוצאות שלנו כה עלובות, עד שבשנה האזרחית החולפת בחרו 30 אלף יהודים לעלות לישראל. יש לצפות שהעלייה תתגבר, ובעשור הקרוב נתמודד עם גל עלייה דומה לזה של שנות ה־90.
ראיתי השבוע את שטר 200 השקלים היפהפה עם דיוקנו של המשורר נתן אלתרמן. למזלנו, הדַּבָּר המרכזי של היישוב העברי בעשור הכי חשוב בתולדותיו, 1948-1938, היה אלתרמן. הוא ידע לא רק להוכיח אלא גם לעודד את רוח העם, משום שהוא האמין בעם הזה, עם כל חולייו. בסוף שירי "מכות מצרים", שפורסמו במלחמת העולם השנייה, הוא דיבר על עיוורונם של החוזים, נביאי השקר, שאינם מבינים את עוצמתו של העם ומקומו בהיסטוריה. זאת חידה עבורם, עם לא־רציונלי שאינו שועה לעצתם המלומדת. אבל "הִיא חִידַת הַכֹּחַ שֶׁתִּכְלָה לוֹ אַיִן, / וְהִיא חִידַת הָאֹמֶן (האמונה) שֶׁאָפֵס לוֹ קֵץ. / גַּם נַעַר יִפְתְּרֶנָּה, וְלַשָּׁוְא עֲדַיִן / רֹאשָׁם שֶׁל הַכְּסִילִים אֵלֶיהָ מִתְנַפֵּץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
