מה החוכמה כשיש לך כוח? להשתמש בו בתבונה ולא לעבור את גבולות הטעם הטוב.
המשבר הגדול בין מכבי ת"א למינהלת הליגה לא התחיל אתמול (ב'). לטעמי, הוא פרץ במלוא עוזו עם ההחלטה על הפיינל פור, ואז הבנתי שיש כאן ניצול יתר של כוח. אז הבנתי שמה שמכונה "הקבוצות הקטנות", שיכולות להעביר כל החלטה במינהלת, שמו את קידום הכדורסל, את הקטע המקצועי ואת הקטע הפיננסי בצד והחזירו לעולם את הפיינל פור, רק, אבל רק כדי להראות למכבי מי בעל הבית. כאמור, הן אפילו היו מוכנות להפסיד כסף עבור המהלך הזה, וזה היה הסימן הכי ברור.
כשמקבלים החלטות נגד מכבי זה דבר אחד, אבל כשמקבלים החלטות נגד הכדורסל זה דבר אחר.
הפעם השנייה שהבנתי שאין כאן בכלל ניסיון להידברות היה עם עניין המתאזרחים. נציגי ה"קטנות" דחפו בכוח לפתרון שלהן - הורדת כמות המתאזרחים בתוך שנתיים לאחד. את הצעת הפשרה של שמעון מזרחי, שלפיה יהיו שני מתאזרחים בקבוצה כפתרון קבע, הן דחו. ה"קטנות" הלכו צעד או שניים רחוק מדי, ולא הבינו שאת הכוח המשותף שלהן הן חייבות לנצל בחוכמה. אני מציע לאותם יושבי ראש של הקבוצות המדוברות לא להיות גיבורים גדולים. הליגה בלי מכבי ת"א לא תימכר לאף מפרסם, וכלכלית רוב הקבוצות "רוכבות" על המותג שנקרא מכבי ת"א, שהוא הכלי העיקרי בגיוס הכספים שבו מתגאה המינהלת.
אין ליגה בלי מכבי ת"א, אבל גם אין מכבי בלי הליגה הישראלית, וזה הצד השני של המטבע. אם מכבי, שנבנתה תחת המותג "הקבוצה של המדינה", לא תשחק כדורסל במדינה שלה, היא שומטת את השטיח מתחת לרגליה. מדובר כאן, אם כן, בזוג נשוי שאסור לו להתגרש, גם אם החיים יחד לא כל כך טובים. מנגד, כשמתחילים מהלך מי יודע איפה הוא ייגמר, ולכן ההמלצה שלי לכולם, לפני שיתחיל להתגלגל כאן כדור שלג - רדו מהעץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו