תוספת שכר? לתת עדיפות לבעלי השכר הנמוך

בשנים האחרונות מנהלת ההסתדרות מאבקים במסיכה של צדקנות. כאילו אכפת לה מעובדי קבלן, מתנאי הפנסיה הציבורית או מהביטוח הסיעודי. בפועל אכפת להסתדרות לקיים את עצמה, את הוועדים החזקים והאלימים ולהתחבר למחלקת החשבונות של החברות הפרטיות במשק על ידי איגוד העובדים במסלול מהיר - כי הרי מספיק שליש מהעובדים כדי לאגד עסק, ואז לשאוב דמי חבר קבועים מהמשכורת.

הכל זורם לתוך הקופה הסודית והלא שקופה שלה, שכן ההסתדרות היא "אגודה עות'מאנית", ישות משפטית שהוגדרה בימי האימפריה הטורקית שחדלה להתקיים בראשית שנות ה־20 של המאה שעברה.

רוטב חמוץ־מתוק, אבל לא מרור

בכל מקרה, אם כבר הולכים לתת תוספת שכר בלי לקבל הרבה מעבר לכך, אז לפחות שתהיה דיפרנציאלית. כלומר יותר כסף לעובדים המשתכרים משכורת זעומה ופחות לבעלי השכר הקבוע. הדרך הטובה לעשות זאת היא באמצעות תוספת שקלית. נניח, לדוגמה, תוספת של 1,000 שקלים לכל עובד. ואז זו תוספת של 20% למשתכרים 5,000 שקלים ו־4% בלבד למשתכרים 25 אלף שקלים בחודש.

מנגד, תוספת של 11% כפי שדרשה ההסתדרות במהלך המו"מ, מעניקה 550 שקלים למשכורת הנמוכה שבדוגמה ו־2,750 שקלים למשכורת הגבוהה. פי חמישה. לא יעלה על הדעת לרפד את העובדים בעלי המשכורות המנופחות.

אם יושגו הבנות בסוגיה זו, הרי גם אם הציבור מפסיד בקרב על תוספת השכר המיותרת ממילא, לפחות הוא מרוויח תיקון מסוים בעיוות שבתנאי השכר במגזר הציבורי. זה יהיה הישג חיובי לכחלון. הקדירה תתובל ברוטב חמוץ־מתוק מבחינת הציבור, שזו אולי לא המנה המשמחת בעולם, אבל לפחות אינה שק מלא מרור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו