היועצת המשפטית של איגוד הכדורסל, רונית אמיר־יניב, נוקטת יוזמה ורוצה לשנות במשהו את הקיבעון בענישה לגבי אירועי הדרבים למיניהם. לדברי היועצת, העונש הטוב ביותר לשני קהלי האוהדים הוא לקיים דרבים רק עם הקהל של הקבוצה המארחת או דרבים ללא קהל כלל. שתי ההצעות שוות שיקול דעת ואולי אפילו יישום ניסיוני, מכיוון שאין דרבי שנגמר בשקט, ושיטות הענישה המקובלות לא בדיוק פועלות.
לגבי ההצעה הראשונה, נשאלת השאלה האם נוכחות הקהל של הקבוצה המארחת בלבד תמנע ממישהו לקלל או לקרוא קריאות נאצה? האם זה שהאוהדים לא יראו את האוהדים השנואים מהעבר השני ירגיע במשהו? הרי לא העימות בין הקהלים מביא את הקריאות, ואת זה ניתן היה לראות במידת המוכנות של אוהדי הפועל לדרבי האחרון, שכן השלטים היו מונפים בכל מקרה והטלוויזיה גם היא פקטור משמעותי כאן.
מצד שני, זו חשיבה מחוץ לקופסה (למרות שזה לא רעיון מקורי) ושווה לנסות אותה, ולו כדי להפחית קצת מהאווירה הלא נעימה שהיתה בדרבי האחרון (מי שמתפעל מהאווירה שהיתה שם, כנראה יש לו בעיות שמיעה וראייה).
ההצעה לשחק ללא קהל בעייתית גם היא. היא מענישה את הקהל הטוב וגם פוגעת בהכנסות של הקבוצות, אבל במצב שבו אין דרבי שעובר בשקט שווה אולי ליישמה באופן זמני.
גם לצופה הניטרלי המצב הנוכחי הוא לא ממש חוויה. בהפועל מיקמו את יציע העיתונאים ממש בתוך היציע, כך שאם אתה לא קם אתה לא רואה (הצרות שלנו לא מעניינות אתכם), וכך אפשר להעיד ממקור ראשון של פחות ממטר שלא כיף להיות בדרבי. האווירה מסביב אמנם מספקת מעטפת נפלאה, אבל התוכן? גם עשר מקלחות בבית אחרי המשחק לא יורידו אותו. לכן אין לי בעיה בכלל עם דרבי ללא קהל, למרות הפגיעה בליגה, במשחק עצמו ובקהל הטוב. מבחינתי עדיפה סטריליזציה, ולא, אני לא בא מאולם הקונצרטים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
