התאריך של יום השואה, בשלהי חודש ניסן, אינו מקרי. הוא נועד להדגיש את האתוס של היהודי הלוחם, ולכן נקבע סביב התאריך של מרד גטו ורשה. בשנת 1951 הוחלט בכנסת לקבוע את כ"ז בניסן כיום הזיכרון לשואה, ושנתיים לפני כן החליטה הרבנות הראשית לישראל לציין את יום עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי". יום זה נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה, שיום פטירתם לא נודע, לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה ולומר קדיש.
לדעתי, יש צורך מיוחד דווקא בדורנו להעצים את יום עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי, החל היום. ביום עשרה בטבת התחיל המצור על ירושלים, ולכן קבעו חכמים תענית ביום זה. אולם קשה הדבר, וכי ראוי לקבוע תאריך לתענית ביום ציון המצור?! האם לא נכון להסתפק בימי החורבן של ירושלים, כגון תשעה באב? מדוע עלינו לזכור בכל שנה את התאריך של המצור?
מתברר שהמצור משקף מציאות מורכבת יותר. באותו היום הוכה העם בתדהמה, משום שלא היה מוכן כלל וכלל לתרחיש שכזה. הנביא יחזקאל מתבקש לכתוב על אבן את יום המצור: "בֶּן אָדָם כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" (יחזקאל כ"ד, ב').
שלוש פעמים חוזרת בפסוק המילה "היום". הסיבה לכך היא הצורך להדגיש את עוצמת התדהמה. בני יהודה סברו שחורבן ירושלים לא יתרחש, ואף ניסו להתעלם מכך בעת פלישתו של נבוכדנאצר לארץ ישראל. מנגד, ירמיהו נאבק ומנבא השכם והערב לעם מה צפוי להתרחש ומנסה בכל כוחו לנפץ את אשלייתם. הוא מתריע מפני התנהגות שהיא בלתי מוסרית. אולם גם בהגיע היום מתקשה יחזקאל לקלוט את המתרחש, ולכן היה צורך שהקב"ה ידגיש בפניו שוב ושוב שזאת המציאות.
הרבנות הראשית קבעה את יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת. ביום זה אנו זוכרים את מי שנספה ואשר מקום קבורתו וזמן קבורתו לא נודעו. אולם עוצמתו של יום זה היא בניפוץ האדישות מסכנת חורבן. אל לנו להתעלם מהאטמוספרה שליוותה את העם ערב החורבן והשואה. העם אז לא האמין שחורבן ירושלים יתרחש, ומי האמין שהשואה הנוראית של רצח יהודים תתרחש? המשותף שבין המצור על ירושלים לשואה הנוראית הוא האדישות וההדחקה. יום הקדיש הכללי ועשרה בטבת הם ימים שבהם אנו מוזהרים מסכנותיה של האדישות הערכית והמוסרית, שעלולה לגרום חלילה לחורבן.
בתקופה האחרונה אנו עדים לאנטישמיות נוראית ברחבי אירופה, וסיבותיה ידועות. יום עשרה בטבת ויום הקדיש הכללי יכולים לשמש תזכורת ראויה לסכנותיה של האנטישמיות, ואנו כחברה נדרשים להיערך לעלייתם של יהודים מהגולה ולקליטתם כאן במדינת ישראל.
הכותב הוא יו"ר רבני בית הללטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו