זו תהיה טעות להפיל את תום קמפיין היורוליג של מכבי ת"א על המשחק הערב בטורקיה.
למרות שחולשותיה נחשפו במלואם, הרגליה הנושנים גררו אותה בבוץ ואחוזיה שקעו, מכבי הגיעה היום למספר צמתים במשחק שבה יכלה להכניס להילוך של דריסה (ללא צורך בעו"ד המתמחה בענייני תחבורה) ובכך להטות את המטוטלת בואכה יתרון דו ספרתי. אך בכל פעם שהיה צריך פעולה גדולה של שחקנים גדולים, העניינים צללו בבוספורוס.
כאן זריקה טובה שלא נכנסה, שם איבוד כדור טיפשי ואהלן יורוקאפ. אך יותר מכל, חסרה אג'נדה הגנתית מסודרת לטיפול בפיק אנד רול הטורקי. הפתרונות ההססניים, החצי אפויים ונטולי החוקיות והאגרסיביות לא יצרו עצירות, חשפו רוטציות עצלות, רגליים איטיות וחוסר יכולת לכוון את משחק ההתקפה למקומות פחות נוחים לה.
זה לא יצר משחק מעבר ושם את כל הביצים הצהובות בסל השלשות, שהתנפצו אחר כבוד אל תוך הטבעת הסרבנית. וכשדווין סמית' השתבלל, ג'ורדן פארמר נכנס במחצית השנייה ביתרון ארבע ויצא כשקבוצתו במינוס דו ספרתי. יש הרבה דרכים לנסות ולתאר את המאמץ ההגנתי שלו, אבל נדמה שחסרת כבוד תהיה ההולמת מכולם. הוא חטף ליי אפ מיידי, ז'אן טבק חרך אותו במבט, ובהתקפה השליך שלשה נטולת הקשר סיסטמאתי. שחקן בגילו כבר אי אפשר לשנות. אם הוא לא איתך, הוא נגדך.
הטקטיקה של מכבי בסוף בניסיון לכפות הארכה הייתה לגיטימית לחלוטין. כשכל כך הרבה כסף עומד על הכף, כשהשלב הבא בפתח, הכל במסגרת החוק - תופס. מי שיצר את שיטת הפרשי הנקודות, צריך לקחת בחשבון ראש יהודי וסוחר טורקי שיידעו איך לתמרן את השיטה.
