סורה חושך

השבת הזאת, שבת חנוכה, היא שבת יוצאת דופן בבתי הכנסת ובחלק מהתפילות. זאת משום שמדובר בשבת של חנוכה וראש חודש טבת גם יחד. לכן מוציאים בשבת בבוקר שלושה ספרי תורה לקרוא בהם, ובתפילות מזכירים הן את שבת, הן את ראש החודש והן את חנוכה. לכל אחד תוספות או שינויים המיוחדים לו, ובשבת זו - אומרים את הנובע משלושתם. 

שבת מעין זו היא זמן טוב להרהור היסטורי. אמנם קשה לגזור מההיסטוריה משמעויות רלוונטיות לזמן הנוכחי, כי ככל שיש דמיון כך רבים ההבדלים שמקשים את הסקת המסקנות המעשיות מאירועים שהתרחשו לפני כמעט 2,200 שנה. ובכל זאת אין מורה טוב יותר להווה ולעתיד מההיסטוריה, בעיקר אם זוכרים ומבינים לא רק את הדומה, אלא גם את השונה בין אז לעתה.

בזכות הגרעין העיקש. חיילי מג"ב מדליקים נרות חנוכה // צילום: צחי מירי 

על פי המסורת שהשתמרה בידינו, המרד פרץ משום שבני הענף הסורי של האימפריה היוונית ניסו לכפות את תרבותם ומנהגי דתם על העם היהודי היושב בארץ ישראל. אמנם חלק מבני העם נטו לתרבות זרה זאת, במידה זו או אחרת; אך גרעין עיקש, בהנהגת בית חשמונאי, התנגד למעשי הכפייה של השליטים הזרים ויצא למלחמה שנמשכה שנים לא מעטות, עד שחבל הארץ הקטן הזה זכה לעצמאות. מלכות בית חשמונאי נמשכה זמן קצר, וסופה לאחר כ־200 שנה היה קשה. הארץ נכבשה על ידי הרומאים, נהרסה בסידרה של מרידות שלא הצליחו ורוב בניה יצאו לגולה, שנמשכה כמעט 2,000 שנה. דור הורינו נלחם וזכה לפני כמעט 68 שנים לעצמאות, לראשונה מאז אובדנה בסוף בית חשמונאי. 

 

מחכים לנו בפינה

נראה שאין אירוע אחד חוזר פעמיים באותה הצורה. לעומת מרד מוצלח, שהציל כנראה את עם ישראל מטמיעה בזמן הכיבוש היווני, המרד הגדול ברומאים ואחריו מרד בר־כוכבא הסתיימו באסון של ממש. ובכל זאת, עקב חזרתם של אירועים מעין אלה עד המאה הקודמת וימינו ממש, אפשר ללמוד מן ההיסטוריה וממעשי החשמונאים: אומה קטנה צריכה להיות מוכנה להגן על קיומה, אם חפצת חיים היא. יתר על כן, עקב הייחוד של הדת והתרבות היהודית, צריך להביא בחשבון שייתכן כי יהיה מי שינסה לפגוע בקיום העצמאי של מדינת היהודים, ולו רק משום יהדותם.

לכן כל מי שחושב על עתיד מדינת ישראל צריך לשאול: עד כמה מוכנה המדינה לאתגרי העתיד, ומול אילו איומים היא עלולה לעמוד? העולם שבו אנו חיים עתה - והמזרח התיכון המשתנה בפרט - מוכיחים כי העתיד תמיד יפתיע, אבל עדיין צריך להגדיר את הבעיות העיקריות שאליהן יש להתייחס בבניין יכולות המדינה בתחום הביטחוני. תמיד חייבים להביא בחשבון כי יש התפתחויות שמדינת ישראל אינה יכולה למנוע ואפילו לשנות, אך אולי תיאלץ להתמודד איתן בעתיד. 

יתרה מזאת, באופן מעשי נראה שהבעיות השונות והרבות, שמולן תהיה חייבת ישראל להתמודד, מרכזות כמעט את מלוא תשומת הלב של גורמי הביטחון. לכן חייבים להגדיר במדויק את סדר האיומים שלקראתם יש להתכונן ושאליהם להפנות מאמצים. ההחלטה מול מה למקד את המאמץ, ואילו סיכונים לקחת בשל כך, אינה קלה. היא מחייבת ראייה למרחק, נכונות ליטול סיכונים מחושבים ונשיאה בתוצאות במקרה של הפתעה שלילית. ישראל היא מדינה קטנה הנושאת בעול ביטחוני גדול, ולכן אין להרחיב את האיום שלא לצורך. מנגד, ברור שגם בצמצום הגדרת האיומים קיים סיכון שאותו יש לקחת בזהירות. לנוכח זאת, צריך לבדוק כל איום באופן מחושב ובקור רוח; פירושים היסטריים של מצבים מורכבים יביאו לבזבוז אנרגיה ולפיזור המאמצים, כך שבנקודות הקריטיות יחסרו לישראל תשובות ראויות לגודל האיום האמיתי. 

 

מומנטום שסופו אינו ברור

נראה כי היום, ובעתיד הנראה לעין, על ישראל להפנות מאמצים לעבר סכנות שונות מבעבר. הצבאות הגדולים של מדינות ערב האויבות אינם מככבים עוד ברשימת האיומים. צבא עיראק, שלחם נגד צה"ל במלחמת השחרור כבמלחמת יום הכיפורים, התאדה; צבא סוריה מעכל את עצמו עד תום; וצבאות ירדן ומצרים, שעימן יש לישראל הסכמים מדיניים, עסוקים בשמירה על המולדת מפני כוחות החושך האיסלאמיים. ישראל נותרה מול שני סוגי אויב: איראן, מדינה שנשבעה להשמיד את ישראל ושהתאמצה להשיג נשק גרעיני, הפכה בעקבות הסכם הגרעין - שאולי דחה מעט את מימוש מאמציה אלה - למעצמה אזורית. היא פועלת בתיאום עם רוסיה בסוריה וללא תיאום עם ארה"ב מול דאעש, האויב המשותף בעיראק. היא גם בונה את חיזבאללה ומכינה בסיסים לפעולה נגד ישראל ברמת הגולן. ישראל צריכה להיות מוכנה להתעמת עם שלוחיה, הבונים תאי טרור סביב העולם, ולהתכונן לאפשרות שתיאלץ לבלום בעצמה את צעדי איראן לעבר פצצה גרעינית. 

איום מהסוג השני הוא ארגוני טרור שונים, המקיפים את ישראל מכל עבר. חיזבאללה בצפון הוא כבר ארגון חצי צבאי המצויד בכ־100 אלף רקטות וטילים, חלקם מדויקים מאוד; חמאס בעזה, שלצד ארגונים קטנים יותר יכול לשגר לעבר ישראל כמה אלפי רקטות וטילים, ולפעול מול הצבא והאזרחים בקרבת הגבול דרך מנהרות המגיעות לשטח ישראל; ודאעש, שמפעיל כיום מערך גדול למדי ובעל יכולות מוכחות במדבר סיני, שמטפח ראשית אחיזה בשטח בדרום המרחב שמול רמת הגולן, ושמאמציו להיאחז בישראל פנימה - ביהודה ושומרון וכנראה גם בירדן - נמשכים והולכים. הארגון הזה צובר מומנטום שסופו לא ברור. מעבר לכך, הטרור מיו"ש ומירושלים נותר איום יומיומי. יש לדאוג כי לא יזלוג וישפיע על ערביי ישראל, שעד כה נותרו מחוץ למעגלי הטרור הקשורים באירועים האחרונים. 

כדי להתכונן כראוי לאיומים אלה וכדי לאתר בזמן שינויים וסכנות חדשות, כמו גם כדי לנטרל איומים בהתהוות, יש צורך חיוני במודיעין איכותי וביכולת פעולה חשאית מחוץ למדינת ישראל, במדינות קרובות ורחוקות. המוסד לביון ולתפקידים מיוחדים הוא אחד הגופים החשובים ביותר בסל המאמצים של ישראל לצרכים אלה. יבורך המוסד בראש החדש שהתמנה לפקד עליו, ונאחל כולנו לראש החדש, יוסי כהן, הצלחה בכל מעשיו. האתגרים שיעמדו בפניו יהיו מורכבים ביותר, את זה אפשר לומר בביטחון. אני בטוח שהוא יצליח לעמוד בהם, לטובת עם ישראל כולו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו