השיעור של מגל, הלקח של כולנו

יש סופגניות בכל מקום, וטעם מר בפה. אין בסיפור הזה מנצחים. לא המגל ולא החרמש. חבל על הנפגעות. חבל על פרלמנטר מבריק שאיבדנו. חבל על כמה מקומות עבודה שימשיכו בנורמות המקולקלות ביחסים בין גברים לנשים. אין טעם לשמוח, גם לא בשמאל. יש להתעצב על הרע שנגרם. על מה שגרם ינון לאחרים וגם לעצמו. אדם חכם וראוי, עם פוטנציאל מנהיגות גבוה, שהטביע את עצמו במו פיו וידיו. לא נותרה ברירה: במפלגה דתית ודאי שאין יכול לכהן. יש להאמין שגם במפלגה חילונית היה מוצא את הדלת. 

התפטרותו מהכנסת היא המעשה הנכון. קלינטון הכחיש לעיני מאות מיליוני צופים. משה קצב נלחם במתלוננות בבית המשפט. אחרים הפיצו כזבים על המתלוננות, או סתם המשיכו בחייהם הציבוריים, מכנסים התוועדויות חסידיות ונותנים שיעורי תורה בציבור או מלהגים באולפני טלוויזיה כאילו לא הורשעו בביצוע מעשים מגונים. ינון מגל אינו צדיק. התברר שלא ידע להציב גבולות. שלפעמים שכח שלמולו עומד אדם ולא אוסף איברים. אבל הנחת צרור מפתחות על השולחן היא מעשה שלא מוכר לנו. הוא ביקש סליחה והלך הביתה, ברף חדש של לקיחת אחריות. כך צריך. במהירות, בשקט, בלי מסיבת עיתונאים, בידיעה שעליו לשלם מחיר ציבורי. מהלך בלתי שכיח שלא ראינו אצל רבנים, אלופים, ניצבים או נבחרי ציבור אחרים. 

בכנסת מצטופפים עוד אנשים ששקי המוסר שלהם אינם גדושים. אולי ראוי להנציח את השיעור שהעביר הציבור את ינון מגל - ולהעתיק אותו לתחומים אחרים? כאלו שאינם עונים לשם קוד הטרדה מינית? המושחתים, אלו שפוגעים במדינת ישראל, לוקחי המעטפות. "אין מקום בכנסת למי שאינו שומר על טוהר המידות", אמר אתמול לא אחר מאשר יו"ר ש"ס אריה דרעי. יו"ר האופוזיציה הרצוג, שסחט עד תום את זכות השתיקה בחקירה פלילית, אמר אתמול משהו על עקרונות הדמוקרטיה. אם המצפן שלך מכוון נכון ביחס לנשים אבל מקולקל ביחס לערכים אחרים, אתה לא יכול להיות מוגן. 

לפני עשור וחצי ישבתי בחדר בקרה של אולפן טלוויזיה, בעיצומה של הקלטת תוכנית אקטואליה. בכל פעם שהמצלמה כבתה פלירטטו המגיש והעורכת, דרך האוזנייה והמסך ולעיני כל, במילים בוטות ובשפה מזוהמת. פרשיית מגל, שבמסגרתה נאלצנו להכיר את המקובל במערכות תקשורת כאלה ואחרות, מחייבת אותנו לחשוב על זיהום האוויר של כולנו, ואיך מנקים אותו. איך שומרים על שפה נקייה, מכובדת, של בני תרבות, בכל מקום ובכל מגזר. אני מחנכת את הבנים שלי להיות מפרגנים, חמים ואנושיים ועם זאת לשמור על גבול בלתי נראה, שאינו קשור לחוק הפלילי אלא לכבוד כלפי נשים. יש דברים שאסור לשום גבר לומר לשום אישה. אבל את אותן המילים כדאי גם שלא נאמר בעצמנו, הנשים. האחריות על אוויר נקי במקומות העבודה והבילוי מוטלת על כתפי שני המינים.

ולבסוף, אם יש מישהו שחולם על קריירה פוליטית בעוד קופה של שרצים על גבו, עדיף שיחשוב שוב. פרשת מגל היא מסננת מצוינת לנבחרי הציבור הבאים שלנו. הטרדת? לא יהיה לך מקום בהנהגה. פשוט. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו