הפרדה ברורה: דרג צבאי ודרג מדיני

שנת 1977. בטרם רעדה הארץ לקראת הגעתו ההיסטורית של אנואר סאדאת, הוסתר מידע חיוני בדבר המגעים בין ישראל למצרים מפני שר הביטחון, ראש אמ"ן והרמטכ"ל. הסתרה זו הביאה את הרמטכ"ל העשירי, מוטה גור, להזהיר מפני תרמית מצרית. שר הביטחון, עזר ויצמן, נזף בפומבי ברמטכ"ל. האם נזיפתו באה מצד השינוי בהשקפתו המדינית, או שבאמת התכוון שאין זה מתפקידו של הרמטכ"ל להזהיר את ראש הממשלה? כך או כך, עצם הנזיפה חידדה את הגבול בין נושאי תפקיד ציבורי לבין אנשי הצבא. 

בשבוע שעבר, אמר "קצין בכיר" - שמאוחר יותר חשף עצמו במפגש עם ראשי מועצות ביש"ע כאלוף פיקוד המרכז - כי צה"ל ממליץ לתת נשק ותחמושת לרשות הפלשתינית. מאוחר יותר נאמר כי הדברים הוצאו מהקשרם, וכי ההמלצות נכתבו עוד לפי גל הטרור הנוכחי. ב־2007 הזהיר "קצין בכיר" כי אסור להעביר שטחים נוספים לרשות הפלשתינית. מנקודת מבטו של האזרח הממוצע, אלה שתי אמירות מנוגדות; יש אשר ישמחו לשמוע את דעתו של הקצין הבכיר ויש אשר יזעמו.

אם כן, מה הם הגבולות? כיצד ניתן להבחין ולהבהיר אילו דברים ניתנים להיאמר ואילו לא? ראשית, יש לשוב להגדרת היסוד של מדינת היהודים - היא אחת ואין בלתה, לא חשוב כיצד נקבל זאת, אולי בצער כבד, אולי באנחה מציקה, מכל מקום זו אקסיומה: מדינת היהודים תחיה על חרבה או שלא תחיה בכלל. וכפי שחוקי המתמטיקה נסמכים על אקסיומות, יש להגדיר חוק רמטכ"ל ותפקידו על פי הנחה זו. אין כאן קביעה מרעישה, שהרי כל מדינה אחרת בעולם מגדירה כך את ראש צבאה. ומהו הצבא? הצבא הוא מכונת מלחמה האמורה להיות משומנת היטב כל הזמן ואפילו לא שנייה אחת פחות. ייעודו של הצבא הוא הגנה על אזרחי מדינתו, ולא ההפך. 

ועדיין, הרי העיסוק היומיומי של הצבא ביהודה ושומרון קשור במגע פיזי של ממש עם אוכלוסייה אזרחית. ואוכלוסייה זו ברובה המכריע נמצאת בפיקוח הרשות הפלשתינית. אם כן, מדוע המלצה להעביר נשק היא "בעייתית"? ואולי העברת נשק יכולה לסייע למשטרה הפלשתינית בהורדת הטרור? שהרי נקודת ההנחה היא כי הכרת השטח על תושביו נתונה בידי מערכת הביטחון, והיא אשר ממליצה לדרג המדיני. 

אם נשוב לדבריו של מוטה גור לראש הממשלה, נראה כי שונה המצב בתכלית ממה שאלוף פיקוד מרכז או הרמטכ"ל עומדים בפניו היום. ואולם העיקרון נשאר ומוכרח להישאר. הדרג הצבאי איננו רשאי להחליט בנושאים הנתונים לדרג המדיני. מחובתו להציג כמה פתרונות לסוגיות מוגדרות, אך מי שאמור להחליט הוא הדרג המדיני. יתרה מזאת, מידת הזהירות בעת מאבק מזוין נחוצה מאוד. שהרי לא תיתכן מחלוקת בדבר הפירוש המעשי של ראשי הטרור מהמלצה הבאה ממערכת הביטחון, זו הקוראת להוסיף שמן למדורה במקום לכבותה. 

סיכומם של דברים. על ראשי הצבא להתרכז במילוי תפקידם. העיסוק המורכב בחזית מלחמתית הכוללת אזרחים מחייב זהירות כפולה ומכופלת. על כן קיים הדרג המדיני, עליו מוטלת האחריות. פעמים שצד ימין ישמח על המלצות האסורות להיאמר מפי הצבא ופעמים שצד שמאל ישמח, אלא שהצורך בהפרדה ברורה חייב להגיע מכיוון אחר לחלוטין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו