ללמוד מבתי הספר הנוצריים

בימים אלה מקים שר החינוך ועדה מיוחדת לבדיקת מעמדם של בתי הספר הנוצריים בארץ. אלה העפילו לתודעת הציבור היהודי רק בתחילת שנת הלימודים, כששבתו עקב קיצוץ דרסטי בתקציבי החינוך המוכר. ועדת החינוך של הכנסת סיכמה את דיוניה בעניין במילים הבאות: "בתי הספר הכנסייתיים הינם אבן יסוד במערכת החינוך הערבית בישראל... הם עושים מלאכתם נאמנה במצוינות ועומדים באופן מלא בלימודי הליבה. לפיכך הוועדה ממליצה כי בתי הספר האלה יתוקצבו באופן מלא על ידי המשרד".  

הוועדה המליצה, בלשון חדה, על שינוי רדיקלי ביחסו של משרד החינוך לבתי ספר אלה וממליצה להכיר בייחודיותם של בתי הספר הכנסייתיים ובתרומתם ההיסטורית לקידום החינוך בישראל בכלל ובקרב החברה הערבית בפרט.  

גדעון בן דרור, יועץ לוועדת החינוך ומי שכיהן כראש ענף אמרכלות במשרד החינוך, כתב ברשת חברתית כי "בתי הספר הנוצריים, עם אופיים המבני והחינוכי... פיתחו דגם של קמפוסים חינוכיים, בהם לומדים מגיל 3 ועד גיל 18, כלומר 15 שנות לימוד ברצף... הרצף החינוכי הזה, ללא משברי המעברים המצויים אצלנו, יצר סף הצלחה משמעותי, מדיניות של אפס נשירה וגם הישגים גבוהים מאוד בשיעור משיגי בגרות. ההישגים הגבוהים בכל הפרמטרים הם לא תוצאה של כסף (גם), אלא של חזון תחילה... לבתי הספר הנוצריים חלק משמעותי בתעסוקה איכותית במגזר הערבי - רופאים, מהנדסים, אנשי הוראה וחינוך, וגם בתעשיות מודרניות... יש לנו מה ללמוד ממשנתם החינוכית".

שני שרי חינוך, יולי תמיר והח"מ, ביקשו להפוך את בתי הספר הכנסייתיים לזרם רשמי הזכאי למלוא ההקצבה של משרד החינוך אשר יש לו אוטונומיה מסוימת, בדומה לזרמים יהודיים דתיים. הגעתי לסיכום עם הוותיקן שלפיו לא יהיה מיון תלמידים בבתי הספר הללו - לא לפי דת ולא לפי יכולתם הכספית של הורי התלמידים.  

כל השוואה בין מוסדות הזרמים היהודיים הדתיים לבתי הספר הנוצריים היא לטובת האחרונים. בניגוד לאלה היהודים, הם מקבלים את בני כל הדתות ורבים מתלמידיהם הם מוסלמים ודרוזים; אין בהם תפילה דתית ולא הטפה נוצרית; איש מרבבות התלמידים המוסלמים שעברו דרך בתי הספר לא המיר דתו לנצרות; ובניגוד לבתי הספר החרדיים, אלה הנוצריים מלמדים לא רק את מקצועות הליבה, אלא את כל התוכנית של משרד החינוך. 

למרות זאת, רצוננו נתקל בשתי התנגדויות: ראשית, נטען כי בתי הספר הנוצריים ממיינים תלמידים לפי כישוריהם, ושנית, כי הבעלות על הקרקע ועל מבני בתי הספר לא שייכת למדינה. הטענה הראשונה אינה נכונה עובדתית: רוב בתי ספר אלה רושמים ללימודים ילדים בגיל הגן, שבו לא ייתכן מיון; יתר על כן, טענת המיון נשמעת חלולה כאשר מדינת ישראל מעניקה תמיכה מלאה לבתי ספר הממיינים תלמידים לא רק לפי לאום ודת, אלא גם - כמו במקרה של רשת "נעם צביה" - לפי מידת יראת השמיים של הורי התלמידים.

באשר לטענת הבעלות על הקרקע - אין לה כל סימוכין בחוק ואין גם כל אינטרס שמדינת ישראל עמוסת המקרקעין תרכוש קרקע נוספת; קשה גם לקשר בין הבעלות על המקרקעין לבין הדרישות של חינוך ציבורי איכותי ומצליח במקום שבו נכשלו אחרים. ואכן, ועדת החינוך לא קיבלה תירוץ זה - והמליצה על מימון מלא של בתי ספר אלה.  

ראוי שלעדה הנוצרית תהיה מערכת חינוך הממומנת בידי המדינה - ממש כפי שיש ליהודים. איזה היגיון יש בכך שתלמיד בבתי הספר של ש"ס ו"אגודה" יקבל פי שלושה מתלמיד בבית ספר ערבי־נוצרי? 

וחשוב לא פחות: מותר ללמוד מניסיונם של בתי ספר אלה - בעיקר הקתוליים - המקיימים רציפות לימודית מגיל הגן ועד לבחינות הבגרות, תוך ליווי צמוד, מקצועי ופסיכולוגי. ראוי כי לפחות ייערך ניסוי במתכונת זו במגזר היהודי. ייתכן שריבוי המעברים - מהיסודי לחטיבת הביניים ומזו לחטיבה העליונה - פוגע בסיכויי ההצלחה של התלמידים.  

הכותב הינו סופר ופרופסור במרכז הבינתחומי הרצליה, שר החינוך וח"כ לשעבר, חתן פרס ישראל לחקר המשפטטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו