פולארד יוצא לחופשי: סאגה של טינה

מחר, יום שישי, 20 בנובמבר, ייסגר המעגל. בתום שלושה עשורים, ומבלי שהביורוקרטיה האמריקנית וממשליה הפגינו כלפיו ולו גם קורטוב של חמלה אנושית - ייפתחו סוף סוף שעריו של בית הכלא הפדרלי באטנר שבדרום קרוליינה, ודרכם יפסע ג'ונתן פולארד בדרכו אל החופש. 

בניגוד קוטבי להתנהלותה של המערכת המשפטית האמריקנית במקרים דומים, כלפי פולארד הופעלה מדיניות ענישה קשוחה ונטולת התחשבות, שאיננה תואמת את רוחם וצביונם של היחסים המיוחדים שבין וושינגטון לירושלים. גם אם פולארד מעל באמון שניתן בו ופגע בפעולותיו בקוד האתי ובכללי המשחק - האמורים להנחות את השותפים לדרך - יש לזכור שוועדה מיוחדת שמינתה סוכנות הביון המרכזית קבעה עוד לפני כעשור ששום נזק לא נגרם לביטחונה הלאומי של ארה"ב כתוצאה מהמידע שהעביר לישראל. 

ואכן, בשעה שסטיבן לאלאס - בן למשפחת מהגרים מיוון שהועסק במחלקת המדינה והעביר ליוון במשך כשנתיים מידע רגיש וסודי ביותר על אודות האסטרטגיה והנוכחות הימית של טורקיה בים האגאי ובאזור קפריסין - נידון ל־14 שנות מאסר בלבד (ועם שחרורו מהכלא ב־2007 הורשה לצאת לאלתר מגבולותיה של ארה"ב), הושת על פולארד עונש בלתי מידתי בעליל של 30 שנות מאסר. בניגוד ללאלאס, פולארד יישאר גם בשנים הקרובות כלוא, הלכה למעשה, במרחב האמריקני, ויימנע ממנו לפתוח דף חדש בחייו במדינת ישראל בתום ריצוי עונשו.     

באופן פרדוקסלי, דווקא במהלך עשורים שבהם שודרגה, הורחבה והועמקה הברית האסטרטגית שבין ארה"ב לישראל נותר מנתח המודיעין לשעבר בצי האמריקני כמובלעת נפרדת ומסוגרת, שאליה התנקזו מאגרים שלמים של טינה, עוינות ונקמנות ממשלית. המזכר השערורייתי ששיגר ערב הכרעת הדין מזכיר ההגנה קספר ויינברגר לשופט הפדרלי, ובו הגדיר את מעשיו של פולארד כ"בגידה" (ולא כריגול) והצביע על הנזקים (שהתבררו כדמיוניים) שנגרמו לאמריקה בשל פעילותו - ללא ספק תרם להיווצרות המשקעים האלה. התחושה, שרווחה בבירה האמריקנית, כי ממשלת ישראל לא שיתפה פעולה בתחילה באופן מלא עם הממשל בחקירת פרשת פולארד והמעורבים בה היוותה נדבך נוסף במחול השדים שהתפתח סביבה. גם השאיפה להרתיע "פולארדים" פוטנציאליים נוספים באמצעות הענשתו הקיצונית מילאה תפקיד במכלול.

פולארד ישתחרר רק מחר כשהוא בן 61 ובעל תיק רפואי גדוש לעייפה. יהיו הסיבות אשר יהיו, אין בהן כדי להצדיק את הקשיחות הבלתי נתפסת שבה טופל עניינו על ידי הרשויות האמריקניות מאז מעצרו ב־21 בנובמבר 1985. עתה, לאחר שבילה את מיטב שנותיו מאחורי סורג ובריח, לא נותר אלא לקוות שפקידי הממשל יעריכו מחדש את התנהלותם, ולאור "תקדים לאלאס" יאפשרו לפולארד לעזוב את ארה"ב באופן מיידי. 

גם אם הסכמה זו תהיה בגדר "מעט מדי ומאוחר מדי", יהיה בה אולי כדי להעלות את בעלי הברית על נתיב חדש ומפויס יותר. זאת מבלי שצללי העבר ימשיכו לרדוף אותה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו