קיר הברזל שלנו

הדם הרע ניגר נגד צה"ל. האופנה היא להציגו באורח מאוס כפי שעשה דורון צברי בסרט המרומם ומפאר ומקלס (במידה של הצדקה) את גיא רולניק, אך כל מי שעיניו בראשו יודע כי עוד צמצום בתקציב הביטחון - וההגנה על ישראל תיסדק. 

משה (בוגי) יעלון וגדי איזנקוט ודן הראל הם אנשים ענייניים נטולי העמדת פנים, פוזות. הם אינם מאחזי עיניים, ודבריהם אתמול בוועדת הכנסת העוסקת בנושא לא הותירו ספק: אין ביטחון ב־56.1 מיליארד שקלים.

צה"ל 2015 הוא צבא מקוצץ, קטום. מצבת המטוסים והטנקים והחטיבות שלו ירדה לשפל. מטיחים בפניו כי הצבא הסורי התפרק? נכון, ומה על החיילים האיראנים שתופסים את מקומו, ודאעש ושאר הרעות החולות? גם נכון שמבנה שדה הקרב העתידי ישתנה. ישראל מתקדמת מאוד בתחומי המודיעין ובמלחמת הסייבר, אבל רבים הסיכויים כי המערכה הבאה תישען עדיין על כמות גדולה של כלי מלחמה מסורתיים, שצה"ל נאלץ לוותר על רבים מהם.

יעלון קרא אתמול לוועדה המיוחדת של הכנסת לא לאשר את תקציב הביטחון ל־2016, ורק אחד מ־16 לא נענה לו. אין קונצנזוס גדול מזה בקרב פוליטיקאים ציונים, להבדיל מדמגוגים. רובם ככולם ביקשו להרגיע את ראשי מערכת הביטחון כי ממילא התקציב יגדל במרוצת השנה, וגם בנימין נתניהו הבטיח, וזה נכון. אך לא ייתכן שצה"ל יתנהל כגורם שמבחינה תקציבית אוכל מן היד אל הפה.

בעקבות התוצאות המאכזבות של מלחמת לבנון ב־2006 קמה ועדה בראשות דוד ברודט. עם חבריה נמנו אישים כמו אלי הורביץ המנוח וכן ד"ר קרנית פלוג, פרופסור מנואל טרכטנברג, ד"ר אורנה ברי והאלופים אילן בירן ואיתן בן־אליהו. היא קבעה מתווה תקציבי לעשור. הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי לא היה מאושר מהסכומים, אבל הסכים מפני שניתן היה לקבוע תוכנית עבודה רב־שנתית. ממשלתו של אהוד אולמרט לא עמדה בהתחייבות.

אך צה"ל זקוק לתוכנית רב־שנתית (תר"ש) כאוויר לנשימה. עתה הציג תוכנית בשם "גדעון" מבית מדרשו של איזנקוט. יש גם רכיבים בתוכניתו של יוחנן לוקר הבאים בחשבון. אך לא כך, לא עם קיצוץ בתקציבים וקיצור שירות החובה ופגיעה במעמד החברתי של לובשי המדים. צה"ל הוא קיר הברזל שלנו. הוא קיר הברזל שלי. איני מסכים שיתהלך בינינו כעני בפתח. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו