התפרקות סוריה: זהירות, סדר חדש

מבט עמוק יותר על האירועים בסוריה מעלה כמה הרהורים על העתיד הצפוי לאזור בכלל ולישראל בפרט בגלל הנעשה שם, כשהאירוע הראשון הוא פריסת הכוחות הרוסיים בסוריה. זה קורה לראשונה מאז שנות ה־70 של המאה הקודמת ובתיאום מוקדם עם איראן. לא בכדי ההחלטה על כך התקבלה אחרי חתימת ההסכם בין ארה״ב ואיראן, שנתן לאיראן את הלגיטימציה הבינלאומית שחיפשה. הלכה למעשה נוצרה ברית מעשית בין איראן לרוסיה באזור, גם אם לא הוכרזה כזאת. 

מספר שאלות עולות עקב המצב החדש. ראשית, מה המשמעות של ברית כזאת להתחזקות של איראן באזור וליכולת של ישראל לעצור את התחזקות איראן וחיזבאללה תחת המטרייה הרוסית? עד כמה תנצל איראן את הברית המעשית החדשה ותדחק את ישראל לפינה? 

עד כמה תסבול ישראל התנהגות חריגה של איראן וחיזבאללה, מול המצב המורכב, נוכח הימצאות הרוסים בסביבה? ואם תגיב ישראל בחומרה, מה תעשה רוסיה? האם באמת תישאר אדישה לפעילות ישראלית אלימה בשטח שהיא מצויה בו, ולכאורה יש לה מידה של אחריות לגבי הנעשה בו? כל אלה ייבחנו במציאות באופן מעשי. 

הפעולה הרוסית עלולה להביא לשינוי ביחסי הכוחות בשטח עצמו. הרוסים תוקפים את המורדים הסונים, מכל הסוגים, ללא שום קשר למידת השייכות שלהם לדאעש, שארה״ב ממשיכה בתקיפתו בעיקר בעיראק. המשמעות היא שהסונים, בסוריה ובעיראק, עלולים להרגיש עצמם לחוצים בין ברית של הרוסים עם העלאווים לברית של ארה״ב עם איראן (בתחום הגרעין), ודווקא לחזק את דאעש. אם זאת תהיה התוצאה, המצב באזור יידרדר גם אם תהיינה הצלחות טקטיות לרוסים או לארה״ב בשימוש בכוח האווירי. 

האירוע השני הוא הגברת הנוכחות של האיראנים ושל חיזבאללה בסוריה, תחת המטרייה הרוסית. לתוצאה של מהלך כזה שני פנים: הפן האחד קשור לחופש הפעולה של חיזבאללה ולאיכות לחימתו בעתיד. מחד, הארגון עסוק היום מאוד בלחימה קשה בסוריה, אין לו היכולת לפתוח חזית נוספת מול ישראל, והוא מוגבל בתגובותיו גם כשמתבצעת פעולה אלימה נגד אנשיו או מערכות הנשק שלו בסוריה. יתר על כן, הארגון ספג אבידות כבדות ביותר בלחימה בסוריה - כמעט 2,000 הרוגים ועוד כמה אלפי פצועים. עבור ארגון שמספר הלוחמים בו, במקרה הטוב עם אנשי ה"מילואים" שלו, אינו מגיע ל־50 אלף - זאת כמות משמעותית מאוד.

מאידך, הלחימה האינטנסיבית בסוריה מקנה לחיזבאללה את הניסיון שחסר לו; גדל שם דור מפקדים שחווים לחימה קשה, והארגון קונה את מה שצריך כדי להפוך לבעל יכולת טובה יותר. 

ישראל מעולם לא פגשה בשדה הקרב ארגון מנוסה כל כך בלחימה כמו חיזבאללה שלאחר המעורבות בסוריה. זה נכון לחלק הסדיר של חיזבאללה כמו גם לאנשי המילואים, היוצאים מעבודה בשדות לשירות בסוריה וחוזרים לביתם לאחר כמה חודשי לחימה. מה תהיה המשמעות של השינוי הזה בשדה הקרב היבשתי נגד צה״ל ביום פקודה? נכון להעריך שחיזבאללה יביא אז לידי ביטוי את ניסיונו ולא יהיה אותו ארגון שנגדו נלחם צה״ל ב־2006. חיזבאללה שלאחר הלחימה בסוריה יהיה אגוז קשה יותר לפיצוח.

הפן השני של השינוי ברמת המעורבות של איראן וחיזבאללה בא לידי ביטוי בהתחזקות המאחז של החיבור המסוכן הזה, בסוריה בכלל וברמת הגולן בפרט. הסיכון הגדול הוא שתחת המטרייה הרוסית, גם ללא בקשת הסכמתה של רוסיה, יבנו חיזבאללה ואיראן בסיס התקפי נגד ישראל, מעין שכפול החזית הלבנונית לדרום סוריה. זאת סכנה של ממש, כי צה״ל יהיה חייב להכפיל את מאמציו ולפעול מול שתי חזיתות, ויהיה קשה יותר לפעול במדינה שבה פרוסים כוחות רוסיים, הנלחמים לצד חיזבאללה והאיראנים.

מדינת עולם רביעי

האירוע השלישי הוא אירוע מתמשך שאינו נפסק, התפרקותה של סוריה והתנועה העצומה של אזרחים סורים בתוך סוריה ומחוץ לה כתוצאה מכך. מדובר במיליונים רבים, כנראה יותר מכל אזרחי ישראל יחד. מעבר לכמות גדולה של פליטים בתוך סוריה עצמה, כ־4 מיליון פליטים מצויים במחנות עלובים במדינות השכנות, ירדן, טורקיה ולבנון. 

הפליטים הם עול כבד על מדינות קטנות ועניות דוגמת לבנון וירדן. אצל האחרונה הם אסון לכלכלה, ובלבנון הם עלולים לשנות את ההרכב הדמוגרפי, בהגדילם את כמות הסונים באופן דרמטי. לעומת זאת, בסוריה תנועת ההמונים הזאת עלולה לשנות את כל המאזן בין העדות. בפרוץ המלחמה היו העלאווים כ־12 אחוזים מסך תושבי סוריה - מה יהיה מעמדם לאחר שמיליוני סונים עברו למדינות שכנות ולאירופה? מה יקרה כשהיחס ישתנה דרמטית, עד כדי כך שהעלאווים יהיו רבע מהאוכלוסייה שתיוותר בסוריה? הימשכות התהליך תהפוך את סוריה למדינה מרוקנת מרוב תושביה, והמעט שיישאר יחיה במקום שונה לחלוטין. המשמעות? דור שלם של סורים צעירים שהולך לאיבוד מכל בחינה שהיא. 

מה המשמעות של חברה שאין בה חוק וסדר כבר כמה שנים ואין בה מערכות חוק אמיתיות? ישראל תיאלץ לחיות, בסופו של תהליך ארוך, בשכנות למדינה שאפילו בעולם השלישי תיחשב למפגרת, חברה מפורקת וחסרת יכולת לרפא את עצמה. זה כנראה הגורל הצפוי לסוריה, אם בכלל יהיה אפשר להפסיק בה את הלחימה (אני בספק).

הימשכות הלחימה בסוריה המתפרקת, התחזקות האחיזה של חיזבאללה ואיראן ופריסת כוח רוסי משמעותי בסוריה מחייבות מחשבה נוספת לגבי האינטרס הישראלי בתוצאת המאבק האכזר במדינה השכנה. ההחלטות לא להיגרר ללחימה בין הסורים לבין עצמם ולא ליזום לחימה נגד חיזבאללה ואיראן, על אף הסכנה שבמעמדם החדש בסוריה, היו נכונות לזמנו. נראה שגם היום, הנחישות למנוע העברת נשק שובר שוויון לחיזבאללה חייבת להימשך. 

אבל אולי כדאי לחשוב יותר לעומק על שאלת ההסדר ארוך הטווח הפחות מזיק לישראל. זאת בין השאר כי ייתכן שבקרוב נראה שיחות על עתיד סוריה בהשתתפות כל המדינות המעורבות, כולל איראן וארה״ב. כדאי שישראל תבהיר מוקדם ככל האפשר מה עמדתה בנושא, גם אם לא תיקח חלק במו"מ עצמו, ואף אם הסיכוי להשיג הסדר בין סונים ועלאווים, איראנים וסעודים, טורקים ואמריקנים - אפסי ביותר.