ההבנות שהושגו בעניין מתחם הר הבית לא מחדשות דבר, אך הן חשובות להרגעת השטח וליצירת תחושה של שינוי. העובדה כי יהודים לא יוכלו להתפלל בהר הבית קיימת כחלק מהסטטוס־קוו שהושג בין ישראל לירדן לאחר מלחמת ששת הימים, וגם הסעיף המתייחס ל"תיאום בין הרשויות בישראל לבין הוואקף הירדני" הוא דבר שכבר מתרחש בשטח.
דווקא על הסעיף בדבר הצבת מצלמות בהר הבית, שישדרו במשך 24 שעות ביממה את המתרחש במקום, ישראל צריכה לברך, שכן מדובר בהישג מדיני חשוב (גם אם גורמים בירדן מנסים להערים עליו קשיים). הסעיף, שהוא בבחינת ניצול חכם ומיטבי של המשבר האחרון כדי להשיג יתרון, יאפשר לישראל לעקוב ולפקח מקרוב יותר על פעילות טרור, ואף להציג עדויות לירדנים ולמדינות ערב הסוניות.
נתניהו ביקש להיחלץ מהמצב המורכב שאליו נקלעה ישראל, כאשר חיצי הביקורת בעולם ובקרב מדינות ערב המתונות מופנים דווקא אליה, כמי שמפרה את הסטטוס־קוו, ולא כלפי הערבים הפלשתינים, שגורמים קיצוניים מתוכם דואגים להפריע לחופש הדת במתחם ההר. ההצעות הבינלאומיות התרכזו בצד הישראלי, ולחצים רבים הופעלו כדי לנצל את המצב הקשה ולדרוש מישראל ויתורים, חלקם על הריבונות עצמה. כך, למשל, ההצעה הצרפתית ביקשה להציב כוחות בינלאומיים בהר הבית, צעד שיש בו כדי לכרסם בשליטה הישראלית בירושלים העתיקה.
המתיחות בהר הבית היתה חייבת להסתיים, ובמהרה, גם אם היה ברור לישראל כי הטענות על שינוי הסטטוס־קוו הן שקריות. הסיבה לכך נעוצה בהערכה כי גל הטרור מקבל רוח גבית מהשמועות השקריות הללו, אך גם מהסיכון האסטרטגי והמדיני שניצב בפני ישראל. בדיון שנערך בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת השבוע, הסביר ראש הממשלה כי שיתופי פעולה עם מדינות ערב המתונות נעצרו בשל המתיחות סביב מסגד אל־אקצא.
המצב החדש שנוצר - בעיקר בשל איום הגרעין האיראני, שינוי במדיניות החוץ האמריקנית לרעת ישראל והמדינות הסוניות המתונות ולטובת הגמוניה איראנית חדשה והתגברות האיסלאם השיעי והסוני הקיצוני, בדמות "המדינה האיסלאמית" וגרורות איראניות דוגמת החות'ים בתימן - הביא להתגבשות ציר הכולל את סעודיה וחלק מהנסיכויות במפרץ, מצרים, ירדן וישראל. שיתוף פעולה זה מייצר הזדמנויות אסטרטגיות חסרות תקדים, וישראל לא מעוניינת לפספס זאת.
שיתוף פעולה אסטרטגי עיקרי מצוי ביחסי ישראל וירדן ובמאמצים של השתיים למנוע זליגה של "המדינה האיסלאמית" וארגוני טרור אחרים לשטח ירדן, דבר שיסכן הן את ירדן והן את ישראל. ירדן הביעה חוסר שביעות רצון ממה שכינתה "שינוי הסטטוס־קוו", אך המלך הירדני מבין שישראל אינה באמת עושה זאת.
עם זאת, גם אם המלך אינו מאמין לשקרים הבוטים מצד הערבים הפלשתינים, הרי הוא מחושק פוליטית ואינו יכול להתעלם מהשטח התוסס והמבעבע במדינתו, שאוכלוסייתה מורכבת בעיקר מערבים פלשתינים העלולים להבעיר את הרחובות בכל רגע. בהתאם לכך, לחץ המלך על ישראל לבצע צעדים בשטח ולא להסתפק בהצהרות. הדבר הגיע עד לכדי נתק מסוכן בין שתי המדינות - כך לפי דבריו של ראש הממשלה עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו