השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת לך לך. ההיסטוריה המקראית משנה את פניה פעם נוספת. אם עד כה תיארה התורה את הנהגת אלוקים בעולם כמתייחסת לחברה האנושית כולה, בפרשתנו מתחולל שינוי.
אברהם נבחר ומצטווה לעזוב את ארצו ומולדתו לארץ ישראל ולהקים שם את משפחת העם היהודי ואת מדינתו. עזיבת המשפחה והארץ בדרך להקמת העם היהודי אינה רק אקט טכני במישור האישי. אברהם בוודאי מביע את הרצון להתנתק מהעבר התרבותי והמשפחתי לעולם שהוא כולו חידוש.
במידה רבה מסמל אירוע זה את ההתנתקות של עם ישראל מהעמים כולם, "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", כפי שאמר בלעם על עמנו. חכמינו דרשו את הכינוי אברהם העברי או את השם עברי שיוחס לעם ישראל, כמרמז למצב חברתי שבו אברהם, ואיתו עם ישראל, ניצבים מעברו האחד של העולם והעולם כולו מהעבר השני.
אולם בניגוד לרעיונות גזעניים שצמחו במקומות אחרים, בידול חברתי זה אינו תוצאה של התנשאות או רצון להשפיל אחרים, אלא להפך. המקרא מדגיש כי מטרת ציווי זה אינה רק לטובת אברהם ומשפחתו, אלא לטובת העולם כולו. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול... ונברכו בך כל משפחות האדמה".
מטרת בידול זה נועדה להיטיב עם העולם ולא להשפילו או לבטלו. רבים שואלים, ובצדק, מדוע זוהי טובתו של עולם; האם לא נכון היה מצידו של אלוקים להשקיע את כוחותיו בטיפוח אנשים טובים בכל העמים ולא להתמקד בהקמת אומה מיוחדת? האם לא נכון להמשיך במדיניות שקדמה לבחירת אברהם, כאשר כל חברה נבחנה ונמדדה על פי מעשיה וצדיקיה?
כבר הדגשנו שהנהגת אלוקים את עולמו אינה מבקשת לשנות את טבעו הבסיסי של האדם, אלא להפך - לעזור לו לגלות את הטמון בו ולהוציאו לפועל בעולם המעשה.
ומכיוון שהאדם נברא כחיבור של חומר ורוח, הרי אי אפשר לדרוש ממנו להתקדם בלי לייצר דרבונים לשם כך. עולם ללא תחרות או "השתלמות", בלשון המהר"ל מפראג, יהיה עולם הקופא על שמריו במקרה הטוב, ודועך וחוטא במקרה הרע.
עולם שבו אין שוני וויכוח הוא עולם משעמם, של שקיעה וירידה לצדדים החומריים והעצלים ביותר שקיימים במין האנושי. אדם שמאכליו מוכנים לו מראש, ללא כל מאמץ, עלול לנוון את שריריו. הוא לא יפעיל את מוחו במה שנחוץ להתפתח ויתנוון.
קיצורו של דבר, כדי שעולמנו יתפתח הוא זקוק לתחרות. כשאלוקים שולח את אברהם לארץ ישראל כדי להתקרב אליו, ברור לו שגם אחרים יריבו על הזכות הזו - וכך ארץ ישראל הופכת למוקד מריבה דתי במשך אלפי שנים. ינצח הצודק, המוסרי והקרוב לאלוקיו, ולא בעל השררה והכוח.
התורה מספרת כי כאשר אברהם מגיע לארץ הכנעני, הוא מקפיד עם רועיו שלא ירעו משדות הכנענים ולא לגזול את שטחי המרעה שלהם. על רקע זה הוא נפרד מלוט, שחשב שהכל כבר נפל בחלקו והכל כבר שייך לו.
עולה השאלה, למה אלוקים לא הביא אותנו לארץ בלי כנענים? והתשובה היא בדיוק זו. הארץ היא שלנו רק בגלל התנהגותנו המוסרית והערכית, כפי שהשם מצווה אותנו. אלוקים בחר בנו כדי שנהיה טובים וקרובים אליו ולא כדי שנתנשא על אחרים. אם היינו בארץ לבד, היינו יכולים בטעות לחשוב שאנחנו מלכי העולם, ואת זאת ביקשה התורה למנוע.
בדיוק בגלל סיבה זו נקרא ספר בראשית גם בשם ספר הישר. האבות נקראו ישרים בשל התהלכותם המוסרית ומאירת הפנים עם כל אדם, גם כאשר לא היו בדיוק כוס התה שלהם. זהו סוד הבחירה בעמנו ובארצנו, וכך בעזרת השם נתגבר וננצח את אויבינו ומבקשי רעתנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו