דמים נשפכים בשידור חי. לפעמים הכל נראה כמו משחק מחשב. דמות מניפה משהו, דמות אחרת כורעת. כשצופים בזה בסלולרי בבית, והטמפרטורה של המזגן מכוונת היטב, אפשר להתבלבל ולחנוק את הדחף הטבעי להרוג את מי שקם להורגך. בזירת הפיגוע צעקות ושיתוק, דם סמיך וחם, קושי לנשום מרוב אימה. הריחוק מטמטם את חושי הטבע.
אורלי וילנאי, שתמהה מדוע לתקוף "אישה בסכין"; האגודה לזכויות האזרח, שסבורה שמניעת העסקת פועלים ערבים ליד מוסדות חינוך היא "פגיעה בחוק שוויון הזדמנויות וחופש העיסוק"; או רופאים לזכויות אדם, שהתקוממו ש"קטין תחת משמורת" (מחבל בן 13) צולם תוך כדי "הפרה של חוק הנוער, חוק הגנת הפרטיות והאתיקה המחייבת שמירה על סודיות רפואית". זה לא משחק מחשב, חברים, ולא דיון על מדינה פלשתינית באיזה אחר צהריים באוניברסיטה, אלא מסעות רצח. אדם בריא אמור להחזיק אינסטינקט הישרדות ליום סגריר, והנה נדחפת ההישרדות מול פורמליסטיקה ויפות נפש.
אתם מבינים, נאורים יקרים, הסיפור הוא לא שמירה על סודיות רפואית או חופש העיסוק, אלא עניין פעוט בהרבה: הכמיהה לחיות. נשבעת לכם ששמעתי דיון רציני ברשת ב', שבו נאמר שנוהלי הפתיחה באש הם פגיעה בקדושת החיים. הם התכוונו לקדושת החיים של המחבלים. מעניין, בהזדמנות, לבדוק את עמדתם לגבי המתת חסד בהקשר של קדושת החיים. בכל אופן, תוך כדי הדיון המשונה הזה, התפרץ כתב לאולפן ודיווח על יריות בתחנה המרכזית בבאר שבע.
כל ישראל אחים
בקרב המחבלים יש מעט מאוד נפש אדם. מותר להגיד את זה. כשטרוריסטים מסתערים על העורק הראשי שלנו, אנחנו לא צריכים להיות אמא תרזה. הפטום זרהום לא נרצח בבאר שבע בגלל "צבע עורו" - כך נכתב בהודעה השקרית והמסיתה שהפיץ ארגון א.ס.ף, ולא כי החברה הישראלית גזענית - כך החדירו לאוזנינו השבוע; אלא בגלל טעות בזיהוי. מה שהוביל להכאתו בידי ארבעה אנשים (כדאי לזכור את זה, לא מאות ולא עשרות - ארבעה) לא היה שונה מירי דו־צדדי מוטעה לעבר כוחותינו. כל מי שעמד שם היה משוכנע שמדובר במחבל.
זרהום שילם בחייו את מחיר המלחמה הערבית ביהודים. זו טרגדיה מהדהדת, ויש להתייצב לצד משפחתו, רגשית וכלכלית. אבל אסור למקרה הזה לטשטש לנו את הראייה. הדבר הראוי לעשות מול מי שבא לרצוח אותך זה להרוג אותו.
חלקים בתקשורת ובשמאל הסתערו על המקרה הזה בתענוג, כאילו רק חיכו להוכחה: "עמישראל" ברברי, נחות מוסרית, דומה לאויב. בכתבה מרגשת בערוץ השני על אודות השייטים הישראלים שהצילו פליטים סורים בלב ים, הדגיש הכתב: "נשארו עוד כמה ישראלים טובים שלא מפלים בין דם לדם". יש מי שלא היה מגיש עזרה לאדם טובע בלב ים בשל שיוכו הלאומי - ואלה לא היהודים הישראלים.
בזמן שפרמדיקים נאבקו להציל את אברהם אשר חסנו, שנדרס למוות ביום שלישי, עמדו מסביב עשרות פלשתינים ומחאו כפיים. כשהיהודי השרוע על הכביש נשם את נשימותיו האחרונות, הם שרקו ושרו. עד להגעת האמבולנס חלפו שם פלשתינים רבים, האטו את המכונית וצילמו את הגוף המדמם והמפרפר. איש לא עצר להושיט עזרה. אלה פניה של אומה. נוכח מותו בשגגה של הפטום זרהום, היה מי שניסה לצייר את הישראלים ככאלה. אם היה זרהום תחת סכין המחבל, היו כל באי התחנה המרכזית מסכנים את עצמם בעבורו בלי לשאול לזהותו. והיו מושיטים לו יד לתוך סירתם. ולעולם לא היו מחלקים סוכריות אחרי שנפח את נשמתו, כמו שחילקו בהר חברון אחרי דריסת חסנו.
כאלף ישראלים הגיעו לפני שבוע להלוויית אלון אנדרי גובברג, שנרצח באוטובוס בארמון הנציב, אחרי ששמעו על ההלוויה בפייסבוק ובלי שהכירו אותו. לא היו לו ילדים, אחים או בני משפחה זולת אמו הקשישה. אבל בישראל אין אדם שאין לו אחים. זו ישראל האמיתית.
20 שנה בבונקר
ביום שלישי הפגינו סטודנטים ערבים באוניברסיטת תל אביב, צעקו ש"הכיבוש הוא מרפיח עד מטולה" והניפו דגלי אש"ף. צריך לשאול למה מולם ניצבו רק "פעילי ימין" ולא ישראלים מכל הזרמים, צריך לבדוק למה האוניברסיטה אישרה להם את ההפגנה, ויש לשאול ביושר למה הצעקות האלה, של מאות סטודנטים לא רחוק מהדשא של גילמן - לא קיבלו הד תקשורתי.
אנשים מבוגרים מאמינים באגדה שאלמלא נרצח רבין היה שורר כאן שלום. הסטודנטים תומכי הטרור בצפון תל אביב הורסים את התזה הזו. במה שנותר מהשמאל מבקשים להוכיח שהימין רצח את השלום. לא הערבים, אלא חובשי הכיפות ומיליון היגאל־עמירים. מי שמנעו מהיונה לצאת מהתמונה הם לא המתאבדים האיסלאמיסטים, אלא אנשי הימין. בדיקה: קחו יהודייה שנאלצת לשים כאפייה כדי שלא ירצחו אותה בדרך הביתה, ומוסלמית שמסירה את הכאפייה בדרך הביתה מתוך פחד - מי מהן תופיע מחר בתוכנית אקטואליה? הערבייה שחוששת לחייה רלוונטית יותר, כי הערבים הם בכלל קורבן. התוקפן האמיתי הם הבבונים בימין. כל בדל אירוע שמאשש את התזה יעורר הוריקן.
השבוע, בהצתת קבר יוסף בשכם, חיפשתי את עוצמות הגינוי וההלם שזיעזעו את הארץ כשהוצתה כנסיית הלחם והדגים. לשווא.
20 שנה אנחנו בבונקר. בולעים בשקט את השקר ששלוש יריות של מתנקש מטורף הן אחריות של כל מי שהצביע ימין, ושכולנו חוליגנים. 20 שנה שכל ביקורת מימין, כל מחאה, כל זעקה, נרמסת באצטלה המשומשת של הסתה לרצח. והמוני תמימים מאמינים לזה, שיגאל עמיר התנקש בראש ממשלה בגלל הפגנות דמוקרטיות בכיכר ציון.
משקרים. מראים את "ארון המתים של רבין" שנשאו המפגינים נגד אוסלו, אבל בכלל נכתב עליו "ארון המתים של הדמוקרטיה". ושוב כרזת רבין במדי אס.אס כהוכחה לשותפות הקולקטיבית ברצח - רק יש הגורסים כי הוכנה דווקא על ידי סוכן של השב"כ. מבקשים מכולם לשנן: הימין אלים, שונא אדם (בגלל זה הוא גם לא רוצה לתת לאחרים מדינה). יש רק "מחנה שלום" אחד. יש מתלהמים, מסיתים וגזענים רק מצד אחד. חלקם בטח גרים בבאר שבע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו