כשנחלי דם זורמים ברחובות בגין מסיתים לרצח, כשחפים מפשע נדקרים ללא סיבה בידי ילדים, כשנעיצת סכינים ביהודים הפכה לספורט לאומי של תלמידי בתי ספר ערביים, כשמתחילים לספור את הגופות - מגיע הרגע שבו צריך להסיר את הכפפות. מגיע הרגע שבו חייבים להעמיד לדין את המסיתים.
אחדד את הדברים: חייבים לקדש מלחמה במוחות השטניים.
הם הכתובת, הם מחוללי מעשי הפשע, הם זורעי הרעל והשנאה והניסיונות לפגוע בדו־קיום השברירי גם כך. הם מפיצי השקרים בעניין אל־אקצא. אצלם הכל מתחיל.
הם האנשים הציניים שמנצלים את כוחם במסגדים, במשכן הכנסת ובמקומות אחרים כדי לשלוח נערים ונערות למות בלי שאלה יבינו על מה באמת ולמה. הם נושאים לשווא את שם הדמוקרטיה ואת חופש הביטוי, כאילו הדמוקרטיה מכילה הכל. הם מנסים להפוך אותה למכונת הכביסה שלהם.
הם טועים: יש רגע שבו גם דמוקרטיה, שבלעדיה לא תהיה לנו מדינה, זקוקה להגנה. יש רגע שמותר לדמוקרטיה להתגונן, לשמור על עצמה, להקיא מתוכה אנשים שמנצלים אותה לרעה. להפנות להם עורף.
הרגע הזה, ח"כ זועבי, הגיע עכשיו, כי הסתה שלך ל"אינתיפאדה אלימה" - או כלשונך במקרה אחר: "נחוצה תמיכה עממית... אם יימשכו פיגועי היחידים ללא תמיכה עממית הם ידעכו" - אינה חוסה תחת כנפי הדמוקרטיה. אני חסיד גדול של חופש הביטוי הפוליטי ושל מתיחתו ממש עד הקצה, אבל בסוף יש קצה וכאשר מגיעים אליו ולא עוצרים – נופלים.
את לא עצרת, את ניצלת את החסינות שלך כמחוקקת בציניות מחרידה, את נפלת עכשיו. בצדק נוטה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שעומד על משמר זכויות האדם יותר ממך, להעמיד אותך לדין פלילי. אפילו הוא, הבלתי מתלהם, האיש הזהיר כל כך שהולך בדרך כלל על קצות האצבעות, הגיע כנראה למסקנה שאי אפשר יותר להבליג.
אי אפשר להבליג ולעצום עיניים במקרה שלך, כמו במקרים קיצוניים אחרים, שבהם יש ראיות להסתה שמובילה להרג, לפציעה, לאלימות קשה, לפגיעה ברכוש, לאלמנות וליתומים חדשים על לא עוול בכפם.
אני מניח שברגע שווינשטיין יעשה זאת, ברגע שתוסר חסינותך - נתחיל לשמוע את הזמירות של פגיעה בזכויות המיעוט, של רדיפת המיעוט, של הרס השלטון הדמוקרטי. לשיר ולצעוק את הרי יודעת, גם לייצר כותרות. מחלת הפרסום מעבירה אותך על דעתך, אבל יש לך בעיה: מדובר בחיי אדם, גם של חפים מפשע ערבים, שאת מקוממת נגדם בעצם חמומי מוח יהודים - והסיפור הזה חייב להיגמר.
לא עוד הסתה למעשי אלימות קשים ללא מחיר. לא עוד רוח גבית למיידי אבנים. לא עוד שבירת הכלים כאילו לעולם חוסן.
יש בארץ רוב מוחלט לשוחרי דמוקרטיה והרוב הזה לא יגן עליך ועל דומיך. לא תזכי להגנה הזאת, אני מעריך, גם בקרב הציבור הערבי. השפיות בסוף תנצח.
