כל מי שמקשיב לקולות המרחב הציבורי, שמקבלים ביטוי מועצם בתקשורת, עלול לקבל את הרושם כאילו הישראלים הם מקבץ אנשים היסטרי, שאפשר לאיים עליהם, לשבש את חייהם ולהפחידם באמצעות אבני קלע, סכיני מטבח, מברגים וקריאות "אללה אכבר". גורמים מוכרים, ממניעים ידועים, מנסים להשרות אווירת דיכאון ומלנכוליה, המציעה להתכנס בממ"דים ולהמתין כמו בימי הגלות הארוכה שהפורעים הג'יהאדיסטים יתעייפו ויחדלו. אין לך תמונה מעוותת מזו.
בשנות המאבק הארוכות לעצמאות עמדנו מעטים מול רבים, נלחמנו בצבאות חמושים היטב, הופתענו קשות במלחמת יום כיפור, חווינו אוטובוסים מתפוצצים ומחבלים מתאבדים - ולרגע לא איבדנו את הביטחון העצמי ואת האמונה בצדקת הדרך. גלי טרור שניסו לשטוף אותנו, יבשו אל מול נחישותנו להמשיך לבנות ולהיבנות. גם את הגל הזה נביס ונכניע.
הלב דואב על כל נרצח ופצוע דקירה, אך אסור לצאת מאיזון ולשדר פחד ואימה. הפחד הוא הניצחון הגדול ביותר של הטרור ועיקר מטרתו. טרור לא נועד להכניע מערכות, אלא לעורר פחדים. אם אפשר להפחיד את היהודים באמצעות סכינים, הרי חולשה ויראה רק מזמינות עוד ועוד פעולות טרור. אסור בתכלית האיסור לספק לאויב את התחמושת המסוכנת הזו.
בשירותי הצבאי בשריון תירגלו אותנו להיערך מול חזיתות אימתניות ממזרח ומדרום. היום כבר ידוע לכל שאין חזית מזרחית. צבאות עיראק וסוריה כבר אינם, המצרים מנהלים איתנו מערכה משותפת ללחימה בטרור, וישראל מהווה תעודת ביטוח לשלטונו של המלך עבדאללה בירדן. איש בעולם לא היה מתייחס לדברי נתניהו על סכנת הגרעין האיראני בלי להכיר בעוצמתה של ישראל. רוסיה מקיימת תיאום מבצעי עם צה"ל, והנשיא אובאמה נזקק היום נואשות לישראל כדי להוכיח שארה"ב אינה מפקירה ידידות. הוא הרי צריך להוכיח לעולם שאמינותו אינה קטנה מזו של פוטין. לכן קשה להבין את מנהרת הנכאים שאליה מנסים להוביל את אזרחי ישראל.
בימים אלה נדרשת עמידה מאוחדת ואיתנה. יצחק הרצוג חוזר כמו מנטרה בודהיסטית על הדרישה מנתניהו שיתפטר, כאילו למחנה הציוני יש כוחות ביטחון אלטרנטיביים. נבחרי ציבור, במקום לתמוך במהלכי הממשלה במאבק בטרור, פוזלים ימינה אל "מסיבת התה" הישראלית. בניסיונם לקושש קולות לבחירות הפנימיות הבאות, הם שוכחים עבור מי הם מפלסים את הדרך לשלטון. אם הימין לא ילך במשותף, הוא יקבל את הרשימה המשותפת.
רק שלא נתפתה להאמין, לשנייה אחת, למה שהתקשורת הישראלית מלעיטה אותנו - שגל הטרור הוא המאבק על מסגד אל־אקצא. זהו שקר מפגיע. המאבק הוא על זכותנו לחיות בארץ ישראל, ובמאבק הזה חייבים לנצח.
לפני יותר ממאה שנה כתב המשורר חיים נחמן ביאליק: "אל ייפול רוחכם... הוי, כוחות נפרדים, התלקטו...אל תאמרו קטונו - הטרם תתבוננו... מימי זרבבל ידינו לא־כוננו, מפעל אדירים כמוהו ורב".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו