להתייעל, למעננו ולמען החינוך

בואו נדבר חינוך. בישראל 2015, בואכה התשע"ו, עם סיום החופש הגדול, חופשת החגים ואפילו אסרו חג, הגיע הזמן להסתכל על מבנה מערכת החינוך הפורמלית מחדש. לוח החופשות נוסד לפני כמאה שנים והיה מתאים מאוד בזמנו. אך מאז מחירי הדיור עלו באופן ניכר, יוקר המחיה נסק, המשכורות אינן עומדות בנטל ההיצמדות למחירי הלחם והחלב. והיום – ילד עד גיל 9 לא חוצה בלעדיך כביש, אף שבקום המדינה ילד בגיל כזה כבר כמעט הניע רכב בכוחות עצמו. הכבישים רבים וסואנים, וכבר אין רצון או מחשבה שאפשר להשאיר ילדים רכים בבית או ברחוב. ההורים לא זנחו את הילדים שלהם, להפך. הם עסוקים בפרנסתם. בניגוד למקובל פעם, כמעט אין היום משרות חלקיות. מעטות המשרות שלא מתפרסות על פני תשע שעות עבודה ביום ו־12 ימי חופשה בשנה, פלוס עבודה מהבית כמעט 24/7.

לוח החופשות אינו עניין של נוחות הורים אלא עמוק בהרבה. מערכת החינוך מושתתת על כך שהיא מהווה גם מסגרת וגם מערכת חינוכית. היא מאפשרת למעשה להורים, נרצה בכך או לא, לצאת לעבודה. העבודה תובענית יותר ממספר שעות הלימוד של הילדים, וכך הגענו למצב שבו ילדים מסיימים ללמוד ב־13:00 ומגיעים לבית ריק, מסיימים ללמוד עם הדלקת נר ראשון של חנוכה ונמצאים בבית ריק, מסיימים ללמוד שבוע וחצי לפני פסח ומגיעים לבית ריק, וכך גם בחופש הגדול ובחופשות אסרו חג המיותרות להפליא.

הפער בין לוח החופשות של ההורים לבין זה של הילדים הוא קיומי כשהם קטנים ולא יכולים להישאר לבד בבית, וחינוכי מדרגה ראשונה כשהם כבר אחראים לעצמם ויכולים להישאר בבית ללא השגחת מבוגר.

כל מי שחינוך בראש מעייניו, אסור לו שיעשה שקר בנפשו ויתעלם מהבעיות הללו. כמה שההורים מתאמצים ורוצים, אין כוח קוסמי בעולם שיאפשר להם להיות בבית מספיק שעות עם הילדים, ואין שום אפשרות לממן פעילות איכותית ומוגנת לילדים שמתפרסת על פני כל כך הרבה ימים ושעות.

כשחודש החגים מגיע מייד אחרי חודשיים של חופש גדול, הוא משלים השבתה של המשק כמעט לשלושה חודשים. זה מצב הרסני לעובדים עצמאיים, וקשה מאוד לחברות קטנות ובינוניות, שמרכיבות את רוב המשק הישראלי.

אפשר להתאים בין הלוח העברי ללועזי ולעבור ללמוד ב־א' אלול, אפשר להעביר את החופש הגדול לאוגוסט-ספטמבר כדי לחסוך חודש חופש אחד, אפשר לסנכרן את שבוע העבודה ושבוע הלימודים ובאמצעות זאת לבטל חופשות מיותרות. יש פתרונות יצירתיים שיהיו טובים לכולם. בואו נסתכל על התמונה הכללית ונעשה שינויים שיהיו טובים לכולנו – למורים, להורים, והכי חשוב, לילדים שלנו. זהו דיון על חינוך. אסור להפוך אותו לדיון בבית דין לענייני עבודה. 

הכותבת היא יו"ר ארגון "הורים עובדים לשינוי" וחברת מועצת מזכרת בתיה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו