קורס צלילה לעזתים מתקדמים

בתפילות הימים הנוראים יש חלק שנקרא ‫"סדר העבודה‫", והוא מתאר את פעילותו של הכהן הגדול ביום הכיפורים‫ בזמן שבית המקד‫ש היה קיים. בין השאר מפורטות שם תפילותיו של הכהן הגדול על עם ישראל‫, ובהן זו‫: "ועל אנשי השרון היה אומר‫, יהי רצון שלא ייעשו בתיהם קבריהם‫".

כאן דרוש הסבר‫: בעוד ברוב ארץ ישראל הבנייה היתה מאבן‫, באזור השרון הבנייה היתה מלבנים שנעשו מאדמה. היו מכינים בלוקים מאדמת חמרה וקש ומהם בונים את הבתים‫. כשהייתי בבית הספר היסודי, נהגו לקחת אותנו לראות את בתיהם של מייסדי פתח תקווה, שגם הם בנו את בתיהם באותה טכניקה‫ ומאותם חומרים, עם ציפוי בטיח מבטון‫ - אלה עדיין עמדו‫, יציבים לחלוטין‫. 

מצד אחד‫ זו בנייה פשוטה למדי‫, אמינה ונוחה וחומרי הגלם תמיד זמינים‫, אך שיטה זו גם דורשת הקפדה מעבר למקובל, עניין של חיים ומוות‫. כי כאשר היו גשמים עזים החשש היה שבתים שלא נבנו בהקפדה יתרה - יתמוטטו ויקברו את יושביהם‫ מתחת למה שיהפוך לעיסת אדמה‫. על תושבי השרון התפלל הכהן הגדול ביום הכיפורים‫, שחל מעט לפני פתיחת עונת הגשמים‫.

•   •   •

דומה כי מי שיכולים היום להזדהות עם תפילה זו של הכהן הגדול‫ הם חופרי המנהרות מרצועת עזה‫ והמשתמשים בהן ביום־יום. מי שמשוטט בימים האחרונים בדפי פייסבוק של פלשתינים מעזה מגלה כי הם בלחץ גדול‫, לאחר שהמצרים החלו בעבודות בקצב מהיר - במטרה להפוך את הגבול שלהם עם רצועת עזה לגבול ימי‫. 

הם מקימים מה שנראה כרגע ספק תעלה (לאורך מה שפעם נהגנו לכנות "ציר פילדלפי‫") שמתחברת לים‫, ספק אגם או בריכת דגים גדולה‫. אגב כך הם מציפים במי ים את המנהרות של העזתים, שמחברות את הרצועה עם חצי האי סיני‫. המצרים עושים זאת תוך כדי דילוג על השלב שאולי מתבקש, לבדוק אם יש מישהו באותן מנהרות. זהו עניין שולי מבחינתם, ועד כמה שהדבר אולי מפתיע, לא רק מבחינתם. 

מדובר בפרויקט ענק שהמצרים עובדים 

עליו במלוא המרץ‫. יש באתרים הפלשתיניים קריקטורות שמתארות כיצד הנשיא המצרי א‫־סיסי מטביע את עזה - ונתניהו ואובאמה מוחאים לו כפיים‫. יש גם קריקטורות שמראות דמות המייצגת את עזה מגיחה ממחילה מוצפת ובכוחותיה האחרונים מבטיחה לילדה פלשתינית קטנה ש‫"אל תחששי‫, גם הפעם עזה לא תיכנע‫".

יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מקצב העבודה ומהנחישות של המצרים‫. רק לאחרונה‫ הם הכפילו את הקיבולת של תעלת סואץ. בתוך פחות משנה אחת בלבד הם חפרו תעלה מקבילה וחיברו אותה למקורית‫. אם היה אפשר לתת להם לחפור את כל הפרויקט של הרכבת הקלה בתל אביב‫, זו שמקווים שהעבודות עליה יסתיימו בתוך ‫שש שנים‫, הם היו עושים את זה ברבע הזמן.

עכשיו הם מבודדים את רצועת עזה‫. אם היינו ממשיכים בצד שלנו את מה שהמצרים עושים בצד שלהם‫, לא רק שבעיית המנהרות היתה מחוסלת מיידית‫, גם כל רצועת עזה היתה הופכת לאי‫. נכון שלמצרים אין בג‫"ץ ואין יועץ משפטי שתוקעים מקלות בגלגלים‫, אבל מותר ללמוד מיכולת הביצוע שלהם ‫(מעניין שפרשנים מצרים קוראים לא אחת למנהיגי מצרים ללמוד מאיתנו‫).

 

בלי בג"ץ

הדיווחים מרצועת עזה מלאים צילומים של המים שהמצרים מציפים בהם את המנהרות. הם אינם בודקים אם יש מישהו בפנים‫ ולאיש אין מושג כמה נהרגו שם עד עכשיו‫. גם הפלשתינים עצמם לא יודעים, כיוון שזה מקרה שבו, על פי ניסוחו של אריק שרון ז‫"ל‫: ‫"ערבים הורגים ערבים‫". 

בדומה למצרים (ונראה שכך גם שאר העולם), גם הפלשתינים לא מפגינים אכפתיות יתרה נוכח שיטת החיסולים החדשה של הנשיא המצרי א־סיסי‫, אכזריות נוראה שאצלנו המשפטנים היו פוסלים על הסף‫. למה זה כך? כי הפעם ישראל לא מעורבת במקרי המוות הללו ‫- לאיש לא אכפת‫. 

אפילו לא למשפחות ההרוגים‫, ובטח לא למנהיגים העזתים, שבמקרה הטוב יכולים לספק רשימה חלקית של מי שמצאו את מותם בטביעה במנהרות. 

אולי כדאי‫, אם כן‫, להציע למצרים לעשות את אותו פרויקט בצד שלנו‫. שיגישו נגדם בג"ץ. ובינתיים, לפי הדיווחים מהרצועה, אנשי המנהרות יודעים שמציפים אותם, אבל ממשיכים להיכנס אליהן בלי לשים לב שאין כהן גדול שיתפלל עליהם שלא יוצפו וייקברו שם‫. 

היחס בתקופה האחרונה של מצרים לפלשתינים שטובעים במנהרות שהם מציפים מזכיר את הפולנייה ששאלה את בעלה‫: ‫"תגיד‫, אם היית רואה את אמא שלי טובעת‫, מה היית עושה‫?"

ענה הבעל‫: ‫"הייתי רץ הביתה מהר‫".

שאלה האישה‫: ‫"למה‫?"

ענה הבעל‫: ‫"להוסיף בצל לחביתה‫".

אמרה האישה‫: ‫"זה מה שדחוף לך לעשות כשאמא שלי טובעת‫?"

אמר הבעל‫: ‫"כן‫, כי אני אוהב הרבה בצל בחביתה ואמא שלך לא נותנת לי לשים הרבה בצל בחביתה‫".

‫"אבל למה זה דחוף‫ כל כך?" שאלה האישה בניסיון להקשות.

‫"כי אם‫ היא טובעת‫", אמר הבעל‫, ‫"זה כבר לא מפריע לה‫". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו