השבת, האחרונה לתשע"ה, נקרא בבתי הכנסת בפרשת ניצבים. יש משהו מאוד מיוחד באופן שבו מתארת התורה את ההתכנסות של העם למעמד כריתת הברית עם אלוקיו. וכך מספר לנו המקרא: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי השם אלוקיכם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵֽל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶֽיךָ, לְעָבְרְךָ בִּבְרִית השם אלוקיך".
הירידה לרזולוציה פרטנית של הזקנים והמנהיגים לצד שואבי המים וחוטבי העצים אינה מוכרת לנו ממקומות אחרים בתורה, והיא אינה מותירה ספק - יש כאן אירוע מיוחד במינו. אפילו במעמד הר סיני לא היה אזכור מפורט שכזה. היה ניתן להבין כי חשוב לציין את נוכחותם של פשוטי העם, כדי ללמדנו כי בריתות והסכמים לא נחתמים רק בין מנהיגים, אלא חייבת להיות מוכנות חברתית ולאומית להסכמות הללו, אחרת הן לא יצליחו.
לפנינו שאלה קשה: מה תפקידו של הטף בברית זו? מה יועילו מאות אלפי התינוקות שימלאו את שטח ההתכנסות? וכי הם בני דעת להבין אם הוריהם עושים את הצעד הנכון? יש מרבותינו שהקבילו את הבאת הטף למעמד זה להבאת ילדים למעמד "הקהל" הנערך אחת לשבע שנים במקדש.
לפי המסופר בתורה, בסופה של שנת השמיטה, בחג הסוכות, היו נאספים רבים לבית המקדש ושם היה המלך קורא את ספר התורה לעיני העם כולו. אמרו רבותינו כי הסיבה להבאת התינוקות היא כדי לתת שכר, בונוס, להורים שהתאמצו להביא את התינוקות. אישית, איני מצליח להתחבר להסבר זה. אם אין כל תועלת אמיתית בהבאת הילדים למעמד - אז מדוע לשגע את ההורים? האם לא עדיף שייקחו שמרטף וילכו למעמד הברית שקטים ונינוחים? כך, במקום להשקיט את הילדים עם חבילות במבה, יוכלו להתרכז בדברים החשובים שישמעו שם.
ובכלל, נסו לדמיין איזה מין מעמד ברית הוא זה, שבו מאות אלפי תינוקות מרעישים מכל עבר. האם לא היינו מצפים לאיזשהו מעמד מכובד, מכופתר ורציני שבו נחתמים ניירות של ממש, כמו אצל מנהיגי עמים החותמים על הסכמי שלום?
הרמב"ן, מחכמי ספרד במאה ה־12, מציע אפשרות נוספת להסבר תופעת הבאת הילדים: "והביא שם הטף להביאם בברית, כי אפילו עם הדורות העתידים יכרות הברית". הילדים מסמנים אפוא את הכיוון של הברית: הדורות הבאים, כי אלה שצורחים היום בעריסה יהיו אלה שיובילו את העם בעתיד.
מדובר בברית המגדירה את זהותנו כעם, לדורות עולם. ברית זו עתידה להשפיע ולעצב את גורלם של הילדים הקטנים הללו שעכשיו אינם מבינים על מה הוריהם עומדים לחתום. אנחנו מביאים אותם איתנו כדי לומר לעצמנו, שהם יהיו ההמשך. אנחנו מתחייבים לא רק עבורנו אלא עבור הדורות הבאים. כל זה מעיד כי אנו אכן משוכנעים שאנו עושים את הדבר הטוב ביותר עבורם.
הורה שמביא לברית את ילדו אומר קבל עולם, כי זה הדבר הנכון ביותר עבור ילדו. לא בכדי רוב מוחלט של עמנו עושה את ברית המילה לילדו הרך חרף הכאב הכרוך בכך, כי הוא רוצה לבטא בכך את הזיקה הבלתי מעורערת שלו לעם היהודי, לעברו ולעתידו. אפשר להיות חלק מהעם בלי להיות מודע לתוכנו ולחזונו.
מיליוני יהודים, במהלך שנות ההיסטוריה של קיומנו כעם, שילמו בחייהם על זהותם, בלי שהבינו מה משמעותה ומה טיבה ומדוע היא גורמת להם לסבל כה רב. זה לא המצב הנורמלי והבריא. הבאת הטף למעמד הברית מבקשת לומר כי אנו מבינים, כהורים, את המשמעות הגורלית של היותנו עם הנכנס לברית עם אלוקיו, וכי נעשה הכל להעביר את התכנים המיוחדים של זהותנו הלאומית והרוחנית לילדינו.
שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו