לפני כמה שנים השתתפתי בתוכנית אירוח שהינחו שהרה בלאו ואורי אורבך המנוח, שלימים הפך להיות שר בממשלת ישראל. הקונספט המרכזי של התוכנית, על פי אורבך, ביקש לבחון את כל הסוגיות שדנים עליהן באקטואליה מנקודת מבט יהודית אתית. לא פסיקות הלכה של מותר ואסור, אלא בחינת ה"שקלא וטריא" של הנושאים הללו על פי המסורת היהודית, אמר לי אורבך.
איני זוכר בדיוק מה היתה הסוגיה האקטואלית שבעקבותיה זומנתי לתוכנית, אבל השניים התעניינו מאוד כשהעליתי לשולחן את הדמיון הרב שקיים בין אמונה דתית לבין אהדת קבוצת כדורגל. אלוהים, כך אמרתי, נמצא על המגרש, ובעיני אוהדי הכדורגל נוכחותו משפיעה לא רק על מעשיהם של השחקנים על כר הדשא אלא כמובן גם על תוצאת המשחק.
מורי פרופ' משה צימרמן מהאוניברסיטה העברית נוהג לומר שהכדורגל הוא הדת של המאה ה־20. כמו היסטוריונים וחוקרי דת, דוגמת החוקר התיאולוגי מיכאל נובק, אפשר למצוא קווים משיקים בין האמונה הדתית לאהדה ולנאמנות שרוחשים אוהדי הכדורגל לאליליהם.
האיצטדיון הוא הקתדרלה; מקום המפגש של הקהילה, שמתכנסת בריטואל קבוע מאז קיומם הראשוני של משחקי הכדורגל, אי אז במאה ה־19 באזורים המתועשים של אנגליה. הריטואל הזה, מבינים כולם כיום לאור הפופולריות של המשחק, יימשך כל עוד יחיו בני תמותה על כדור הארץ. ממש כשם שיהודי מתפלל מדי יום ושבת בבית הכנסת, ונוצרי פוקד כנסייה בכל יום ראשון, כך אוהד הכדורגל האדוק מתכונן לרגע שבו יגיע אל האיצטדיון, ילבש בגדי חג ויחל חדור אמונה בטקס השבועי שלו.
תופעת החילון, שהלכה וגברה בשלהי המאה ה־19 והביאה לירידת קרנה של הכנסייה, הביאה לכך שהסדר החברתי העולמי השתנה. לא בכדי נקשרת תופעת הלאומיות לעובדה כי הכנסייה איבדה מכוחה. האדם, לצד היותו יצור מאמין, הוא חיה חברתית שמבקשת לעצמה השתייכות קולקטיבית. במשך שנים רבות עשתה זאת הכנסייה, עד לרגע שהגיחה תנועת ההשכלה האירופית, ששמה לעצמה את האדם במרכז ולאו דווקא את האל. הוואקום שנוצר בעקבות איבוד האמונה הדתית־משיחית הביא אנשים רבים להשתייך לקבוצות קולקטיביות שונות. אנשים רבים מצאו את הוואקום הזה במגרש הכדורגל והחילונים החדשים יצרו להם אמונה חדשה על פי קריטריונים הדומים לריטואל הדתי: השחקנים הם האיקונות, הקתדרלה היא מקום התפילה, ואלוהים? הוא יגיע אחרי שהכדור יעבור את הקו בצד הנכון.
• • •
כמעט מאה שנה, עוד מימי המנדט הבריטי, משחקים כאן כדורגל. היישוב העברי שקם בארץ ישראל התבסס רובו ככולו על אוכלוסייה מסורתית וחילונית שישות הלאום הציונית עומדת בראש מעייניה.
עם קום המדינה, ידע דוד בן־גוריון להכיר בחשיבות קיומו של הסטטוס־קוו ושמירת האיזון בין היהדות כדת והיהדות כלאום. כל תלמיד במדינת ישראל לומד בלימודי האזרחות בבית הספר על היותה של ישראל מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית - שני מושגים שמתח רב קיים ביניהם, ועל אזרחי המדינה נגזר לחיות עימם באיזון וברגישות.
בחינת הבגרות באזרחות מורכבת ברובה מסיפורי אירוע - סיפור הלקוח מהמציאות הישראלית שבו מתבקשים התלמידים לזהות את העקרונות הדמוקרטיים ואת הקונפליקטים שעלולים להיווצר. לדוגמה: בעל מפעל מסוים מחליט להתקין מצלמות אבטחה במפעלו לאחר שגילה כי נגנבת סחורה ממפעלו. התלמיד אמור לזהות באיזו זכות התקין בעל המפעל את המצלמות (הזכות לקניין), ואיזו זכות דמוקרטית נשללה מהפועלים עקב מעשה זה (הזכות לפרטיות).
אני משער שבקיץ הקרוב יהיה אפשר לכלול שאלה חדשה בבגרות באזרחות: שחקני כדורגל דתיים פנו בעתירה לבית המשפט כדי למנוע קיומם של משחקי כדורגל בשבת; איזו זכות דמוקרטית נפגעת בכך שהמשחקים מתקיימים בשבת (חופש העיסוק)? ומדוע פסקה השופטת כפי שפסקה?
חוק שעות עבודה ומנוחה פוסק בהחלטיות כי יום המנוחה במדינת ישראל הוא שבת. עם זאת, ה"סטטוס־קוו" הצליח להעלים עין במשך שנים מהפרת החוק, עד ליום שבו החליטו כמה שחקני כדורגל מאמינים לעמוד על זכויותיהם.
• • •
בימים האחרונים שמענו מכל עבר על אותה "מסורת של שבת בבוקר", שבמסגרתה אלפי ילדים מתחרים במקצועות ספורט כדי להציג את פרי עבודתם באימונים, ועשרות אלפים אחרים נוהרים למגרשי הכדורגל לצפות בקבוצתם האהודה. השינויים הדמוגרפיים שחוותה החברה הישראלית ביובל האחרון יצרו את "המסורת החילונית" הזו, שיש בה ייחודיות וטעמים וריחות ממש כפי שיש במסורות שנשענות על דת. אל לנו לזלזל בה.
עד כה, שרדו שבתות הכדורגל את כל מלחמות הדת והמחלוקות הפוליטיות, למרות השינויים הדמוגרפיים. ללא הבדל דת, גזע או מין - הענף מיצב את מיקומו כאלמנט חילוני־דתי בשבת הישראלית. עמוד הפייסבוק "כדורגל ישראלי משחקים בשבת" והאתר "כדורגל שפל" מציגים היטב את ה"מסורת" הזו - שכבר חקוקה בלב אזרחיה.
הכדורגל הישראלי עלול להיות הדבר שיוציא את החילונים אל הרחוב. מה שלא עשה הלחם במחאה החברתית לפני כמה שנים, יעשו השעשועים. הקולות מן הרחוב, קולות השחקנים ושאר האנשים בענף מעידים שהפעם הם לא יתכופפו או יפנו את הלחי השנייה. הכדורגל מעיד עבורם על החיים בישראל ועל הצביון הישראלי שהם רוצים לחיות במסגרתו.
המבנה הדמוגרפי של ישראל 2015 אינו משכבר הימים, ולכן "סטטוס־קוו" אינו מוצג במוזיאון שאין לגעת בו. עם זאת, שינויים חברתיים, פוליטיים וכלכליים צריכים להיעשות ברגישות ובשיקול דעת לאור "מסורות" שנרקמו עם השנים - גם אם זו מסורת חברתית, אזרחית וחילונית שאינה כתובה בספרי הלכה.
מדינת ישראל מחויבת לשמור על צביונה היהודי והדמוקרטי, ולשמור בכבוד על זכויות המיעוטים. זה לא רק פרק משיעור אזרחות. זו הלכה למעשה, בשבת - וביום חול.
ד"ר אייל גרטמן הוא היסטוריון ומחנך, מומחה בקשרי ישראל־גרמניה בראי הספורט ובספורט היהודי טרום קום המדינה טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
