העוצמה הסינית מחפשת דרך

בשבוע שעבר ביקרתי בסין. לא יצאתי לפריפריה ולא נפגשתי עם "הסיני הפשוט", אלא בעיקר עם אקדמאים שקשורים למשטר, רובם מהבירה ומיעוטם ממחוז רחוק אך חשוב לענייננו. סין היא מדינה חשובה מאוד. המשבר המדובר בשוק המניות המקומי אינו מורגש ברחובות הבירה המלאים אדם ורכבים, זאת אף שסינים רבים השקיעו בבורסה את כספם הפרטי, ולא מעטים אף נטלו הלוואות לשם כך. 

באופן כללי נראית בייג'ין כמו עיר מודרנית בכל מדינה מערבית, כשההתפתחות הכלכלית מובחנת בבנייה של רבי הקומות. המבנים החדשים, שנבנו לאחרונה, דומים לבנייה בניו יורק או בסיטי של לונדון. סיני מכובד ומבוגר הביע באוזני את צערו על אובדן האופי הסיני של העיר, אך מדובר בנוסטלגיה שלא תגרום לשינוי כיוון. מה שעדיין נשארו הם הכבישים הרחבים מאוד וכמות אדירה של אופניים מכל הסוגים, אך זאת לצד כמות גדולה יותר של מכוניות, רובן חדשות. 

שלא כרגיל, האוויר היה נקי, כי הסינים היו במהלך הכנה למצעד הענק שצעד במרכז העיר לכבוד החג, שנקבע השנה לכבוד הניצחון במלחמה לפני 70 שנה (לשם כך סגרו מפעלים פולטי לכלוך ומנעו כניסת רכבים לעיר!). עבורנו זאת "מלחמת העולם השנייה" ו"השואה" - עבורם זה הניצחון על יפן. במלחמה איבדה סין מיליוני אנשים, ורבים לא סולחים ליפן על אכזריותה אז. דרך אגב, במהלך המלחמה הגיעו לסין יהודים לא מעטים, והסינים גאים בהצלתם. 

המצעד שימש במה (מרשימה, יש לומר) להצגת עוצמתה הצבאית של סין ושל שליטת מנהיגה במערכת הצבאית. האורח הבולט היה מנהיג רוסיה ולדימיר פוטין, וחסרונם של כל מנהיגי המערב היה בולט ומשמעותי. המערב אינו מרוצה מהאגרסיביות שמפגינה סין בסביבתה (בעיקר הימית), והביע זאת בהיעדרותו המוחלטת מאירוע שהיה כה חשוב לסינים. 

נשיא סין, שי ג'ינפינג, דיבר במצעד על כך שסין אינה שואפת להגמוניה אלא לשלום, אך קשה לומר שהמצעד הענק, כנראה הגדול בתולדות סין (12 אלף חיילים ומאות כלים וטילים מסוגים שונים שצעדו לאורך 45 דקות רצופות לפני הבמה ו־200 מטוסים בסופו), העביר מסר של שלום וידידות. 

העובדה שלאחר הרבה שנים, לראשונה חגגה סין את הניצחון על יפן, נתפסה במערב כאיום לעתיד יותר מאשר כזיכרון של העבר - והתנהגותה של סין באזורים מעוררי מתיחות נותנת בסיס לחששות אלה.

 

יחס אוהד לישראל

היה ברור בשיחות שערכתי כי נקודת המבט של סין על המזה"ת שונה משל ישראל. עבורם האזור הוא מקור חשוב ביותר של אנרגיה, ולכן האינטרס העיקרי שלהם הוא שקט בסביבה המזרח־תיכונית כדי שהנפט ימשיך לזרום. העניין השני שמטריד אותם נובע מכך שיש באגף הצפון־מערבי של סין מיעוט מוסלמי ממוצא טורקי (אויגורים), שאינו מרוצה משליטת הסינים באזור ומבצע פעולות טרור מדי פעם. הסינים מזהים נכון את מעורבותן של מדינות במזרח התיכון בעידוד הטרור הזה, לכן הם מתעניינים בו גם בהקשר זה. 

במו"מ עם איראן הם שמרו בדרך כלל על תיאום עם ארה"ב, אם כי בגלל תלותם בייבוא אנרגיה קנו יותר מאחרים נפט מהאיראנים. מעבר לרצונם להיות חלק מכובד בקהילה הבינלאומית, תמיכתם בהסכם נובעת מכך שהם מאמינים שההסכם יאפשר לאיראן להתרכז בבלימת הקיצוניות הסונית, המסוכנת מבחינתם, ויביא לחיזוק המתונים באיראן, בראשות רוחאני. שתי התפתחויות אלה ימנעו לדעתם מלחמה גדולה בין ישראל לאיראן ויקטינו את המעורבות הסונית בסין.

עבורם ישראל היא דוגמה למדינה קטנה שמצליחה מאוד, הן בצד הצבאי, הן בהיבט הכלכלי והן כמקור לטכנולוגיה. הם מרגישים קשר מיוחד לישראל כמדינה הבנויה על מסורת של אלפי שנים, ממש כמו סין. יחסם לישראל אוהד גם משום הערכתם הרבה ל"כישרון היהודי", הבא לידי ביטוי ביכולות של יחידים ובכישרון הכללי, למשל מספר מקבלי פרס נובל יהודים. גם לתרבות הסטארט־אפ הישראלית יש כבוד. אך אסור לטעות, המשיכה לטכנולוגיה מישראל היא מרכיב עיקרי ביחסם אלינו. סין היא מדינה המנהלת מדיניות חוץ "מעשית" מאוד, במובן זה שהיא בוחנת את רווחיה והפסדיה מכל מהלך, לכן היא לא רואה סתירה בין שיפור היחסים עם ישראל ובין היותה שותפת סחר עיקרית של איראן בעבר ובעתיד.

לאחרונה היא השיקה פרויקט אסטרטגי, שעיקרו בניית מערכת תחבורתית וכלכלית שתחבר את סין עם העולם, בבחינת חיקוי מודרני ענק בהיקפו של "דרך המשי" המסורתית. פרטי החזון הזה עוד לא ברורים גם בסין, אך תכליתו להגביר את הקשר עם מדינות קרובות ורחוקות לאורך נתיבי הסחר שייבנו, וגם את השפעתה הכלכלית והמדינית. לסינים היה חשוב לקבל גם את ברכתה של ישראל לפרויקט, אף על פי שבכל המערכות הבינלאומיות היא עדיין מצביעה אוטומטית נגד ישראל. עוד ביטוי למדיניות מעשית ללא סנטימנטים.

 

בלי אשליות

 סין נמצאת ערב החלטות קשות ביותר, כי המערכת הכלכלית מחייבת שינוי לכיוון של "כלכלת צריכה", בעוד עד עתה היא התרכזה בהשקעות לצמיחה. התוצאה של המאמצים עד כה היא עודף יכולת בייצור ואובדן איטי של יתרון כוח העבודה שהיה זול מאוד, מה שנתן עד עתה את הדחיפה העיקרית לכלכלת סין והעולם. המשבר הנוכחי בשוק המניות בסין הוא רק דוגמה לקושי המדובר. 

בעיה שנייה ואולי גדולה יותר, אם כי אין לה ביטוי פומבי כרגע, נובעת מהפער הגובר והולך בין מדינה ריכוזית, שאפילו מחזקת עתה את אחיזתה של המפלגה, ובין הצורך להמשיך ולפתוח את הכלכלה, כשכוחות השוק אינם נשלטים על ידי שום גוף מרכזי. איך יתקיימו שני ההפכים הללו יחד עדיין לא ברור, בין השאר כי אין ניסיון כזה בעולם. היסטוריונים וכלכלנים יוכלו בעתיד להשוות בין בריה"מ שהתפרקה תחת הלחץ הזה ובין סין, שעוברת תקופה של פריחה כלכלית, על אף הבעיות המתגלות עתה.

סין היא מעצמה בהתהוות, וראוי לפתח איתה יחסים טובים, כולל השתלבות ישראל באסטרטגיית "דרך המשי" החדשה, אך הכל ללא אשליות. ככל הנראה, ייוותרו אלה יחסים שעיקרם חישובי רווח והפסד ללא רגשות חמים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו