ישראל מושיטה סיוע הומני לנפגעים סורים ונרתמת לסייע בדרכים שונות ומגוונות למי שהיא מחויבת אליהם בסוריה, ודי לחכימא ברמיזא. על רקע עובדה זו, הצהרתו הפופוליסטית של יצחק הרצוג כי "על ישראל לקלוט פליטים סורים", יותר משהיא מוזרה - שהרי הסורים כלל אינם רוצים להיקלט בישראל, בעיקר פן יבולע להם - היא מדאיגה בשטחיותה.
יודע יו"ר המחנה הציוני כי לב ליבו של הוויכוח הניטש בין הציונות הקלאסית לבין השמאל הקיצוני וחלק ממנהיגות ערביי ישראל, עוסק בשאלה אם ישראל היא מדינת היהודים או מדינת כל אזרחיה. כדאי שימהר ויבהיר כי אין בהצהרתו משום נקיטת עמדה השונה מזו של אבות מפלגתו, כפי שבאה לביטוי בהצהרת העצמאות, המדברת על מדינת לאום לעם היהודי במילים ברורות ומפורשות: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".
נבחרי ישראל, ובראשם הממשלה, לא יכולים להתעלם מהתמורות הצפויות בחיי העם היהודי בתפוצה האירופית. "נדידת העמים" המתרגשת בעת הזאת, מן המזרח התיכון העקוב מדם מוסלמים הרוצחים איש את רעהו, לכיוון אירופה, אינה עוד אור בלתי מזוהה המהבהב בקצה המנהרה. זוהי רכבת דוהרת הנושאת בחובה סכנה קיומית מיידית וממשית ליהודים החיים באותה יבשת, שרבים מאזרחיה היו שותפים פעילים להתעמרות הבלתי פוסקת ביהודים לאורך דורות ונתנו יד לביצוע התוכנית המסודרת לחיסולו של העם היהודי.
כשבאירופה עשויים להיקלט השנה כ־80 אלף פליטים, ולאחר מכן כחצי מיליון בשנה, וכשאנגלה מרקל יודעת להגיד בגלוי כי פניה של אירופה ישתנו בשל כך, לישראל אין זמן לעסוק בלוקסוס של ענייני תדמית. היא חייבת להיערך, ומייד, לקליטתם של הרבים שלמדו משהו משגיאות סביהם וסבי סביהם, ולא ימתינו עד ששטף המהגרים המוסלמים יגביה את להבות האנטישמיות, הגבוהות ממילא.
מי שסבור שהמדינות הקולטות תוכלנה לשלוט בהכוונה ובפיצול של הפליטים הנסים על חייהם, כך שיפוזרו ברחבי אירופה באופן שלא ייוודע כי נטמעו בקרבה, כדאי שידפדף מעט בדפי ההיסטוריה, ונוסף על כך, ייקח שיעור או שניים בסוציולוגיה, רק כדי לגלות כי פליטים מבקשים להיקלט בסביבת הדומים להם, בני דתם, הדוברים את שפתם, החוגגים את חגיהם ואוכלים את מאכליהם.
יתרה מזאת, מי שמכירים את מערכות הקשרים בתוך מה שנקרא "האומה הערבית", שצריכה היתה להיות הראשונה לפתוח את שעריה, יודע כי הסעודים, שלרבים מאזרחיהם קשרי משפחה עם פליטים סורים, לא יירתמו ולא יתרמו מכספם למאמץ, אלא אם כן האירופאים יכריחו אותם. להם, כמו למדינות המפרץ, אין כל כוונה לקלוט על אדמותיהם, הדי שוממות יש לומר, את הנרדפים על חייהם. לעומת זאת, אין ספק שלפחות האמירויות תמהרנה להשקיע מיליארדים בהקמת עוד מסגדים ועוד בתי ספר איסלאמיים (כך לפי אלי אבידר, יו"ר הפורום למזרח תיכון חכם).
כל אלו לא ייטיבו את מצבם, הבעייתי גם כך, של היהודים באירופה. ואכן, בד בבד עם התגברות תדירות מעשי האיבה נגדם ועוצמתם, עליית יהודי אירופה לישראל מתגברת בשנים האחרונות. בשנה החולפת מדובר בזינוק בעלייה בהיקף של 43 אחוזים. מספרם של העולים מצרפת הכפיל את עצמו ב־2014 (כ־7,000) בהשוואה ל־2013 (כ־3,500), ובשנה זו המספר יגדל בצורה ניכרת. לפי אלי ויזל, יהודים אירופאים רבים כבר לא שואלים אם עליהם לעבור לישראל, אלא מתי.
אז גם אם המסר על הצורך בקליטת הפליטים מעניק כותרת ומצטלם יפה, המשימה ההיסטורית של מדינת ישראל היא קליטתם של יהודים בארץ. וזה ממש לא משנה אם התופעה המתחוללת כיום נקראת אנטישמיות או אנטישמיות חדשה. מה שממש כן משנה הוא קיומו של קשר ישיר בין הדמוגרפיה האיסלאמית להתגברות תופעות של אנטישמיות, שגובות מחיר דמים ומהוות איום מיידי על יהדות אירופה. עניי עמך קודמים.
