בעולם העסקים שבו מיטש גולדהאר פועל, קוראים למה שקרה בחודש אוגוסט למכבי ת״א בוננזה. הבוס הקנדי הכניס את הידיים לכיסים כדי למנוע מג׳ורדי להוציא כמה מיליונים במטרה להגיע לליגת האלופות. הוא הביא את אבי ריקן במאה אלף דולר, ביזבז קצת על דסה ואזולאי שלא היו ממש רלבנטיים, וקלינק - מכבי בשלב הבתים של ליגת האלופות. 18 מיליון יורו בשורת ההכנסות, ולראשונה, אולי, בעידן גולדהאר, מכבי תסיים ברווח תפעולי.
וזה אחד משני הדברים הכי חשובים למועדון הצהוב. כדי שיום בהיר אחד הוא לא יחליט לקום וללכת.
הדבר החשוב השני הוא המסורת האירופית והיכולת להגיע למשחק מכריע באירופה, להציג יכולת טקטית סופר מרשימה ולעלות לשלב שבו בהחלט רואים כוכבים.
בואו נחזור שלושה שבועות פחות יומיים לאחור. כשג׳יאני אינפנטיני שלף את השם באזל, כצפוי, כולם הרימו ידיים. על רקע תוצאות העבר זה לגיטימי, אבל סטטיסטית קשה מאוד לשחק נוקאאוט כל כך הרבה פעמים נגד אותה קבוצה וגם לנצח. ועם היד על הלב, זאת לא אותה הבאזל. המאמן שלה לא מדגדג את הקרסוליים של סוזה ויאקין, הסגל נחלש ומסדר הפצועים שלהם שיחק נהדר לידיו של סלבישה יוקאנוביץ׳ (מנהל משחק פנטסטי).
תכלס לאף אחד לא איכפת שבאזל נחלשה. וגם לא ההבדלים בפוזישן ובקרנות. כל עוד יש למכבי את הקילר הגדול בתולדות הכדורגל הישראלי, שמספיק לו מצב אחד כדי לכבוש ברגל שמאל ולהתנפל על ההזדמנות הכמעט יחידה לטמטם את וולטר סמואל בדרך לשליפה המסורתית.
מחר, בניון, יתייצב יורדי קרויף להגרלת שלב הבתים. יש עוד כמה אוהדים בבלומפילד שמשוכנעים שגם שם הצהובים יקבלו את באזל. הסיוט הזה מאחוריהם - מסי, רונאלדו ואיברהימוביץ׳ לפניהם?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו