התייחסות הבוחר האמריקני להסכם הגרעין עם האייתוללות - ולכן גם התייחסות נציגיו בבית הנבחרים ובסנאט - משקפת תפיסת עולם בכלל ותפיסת ביטחון בפרט.
לפי סקרי דעת הקהל המובילים בארה"ב, יש פער עמוק בין הנשיא אובאמה לבין הציבור האמריקני בכל הקשור למדיניות חוץ וביטחון: רק 38.5 אחוזים מהציבור תומכים בנשיא. לפי סקר רשת CNN, הידועה בתמיכתה באובאמה, רוב הציבור מאוכזב מהמלחמה בטרור ותומך בתגבור המעורבות הצבאית האמריקנית נגד דאעש, כולל שימוש בכוחות קרקע.
הפער המשמעותי בין המצביע האמריקני לבין אובאמה נחשף במאבק על הסכם הגרעין המתנהל בציבור ובשני בתי הקונגרס. בניגוד לעמדת רוב הציבור, אובאמה ומזכיר המדינה קרי רואים באייתוללות בני שיח לגיטימיים למו"מ, ורואים בנשיא רוחאני ובשר החוץ זריף גורמים אמינים ומתונים העומדים במילתם. הם אינם פועלים לשינוי דרמטי של מדיניות הטרור והחתרנות האנטי־אמריקנית והמגלומנית של האייתוללות כתנאי להטבות הדרמטיות שאיראן תזכה להן.
לעומתם, לציבור האמריקני אין אמון באייתוללות, כפי שמתעד הסקר השנתי של גאלופ, שלפיו האמריקני הממוצע מבין שעמידה בהסכמים מצד אחד ומשטר דיכוי פורע חוק ואפוקליפטי מצד אחר הם דבר והיפוכו. לפי גאלופ, היחס השלילי של הציבור האמריקני כלפי איראן עקבי זה 26 שנים. איראן נהנית מאהדה של רק 11 אחוזים מהאמריקנים, בדומה לצפון קוריאה (9 אחוזים), אפגניסטן וסוריה (14 אחוזים) והרשות הפלשתינית (17 אחוזים), לעומת 70 אחוזי אהדה לישראל. 77 אחוזים מהאמריקנים רואים באיראן "איום קריטי".
סקר אוגוסט 2015 של המכון לחקר דעת קהל באוניברסיטת קוויניפיאק במדינת קונטיקט, הנחשב למכון מוביל ובלתי פוליטי, מתעד רק 28 אחוזי תמיכה בהסכם הגרעין.
שלא כמו בדמוקרטיות האחרות, הבוחר האמריקני הוא הציר המרכזי והאפקטיבי בשיטת הממשל. הזדהות עם תפיסת העולם של הבוחרים היא תנאי לבחירה, וסטייה מעמדות הבוחרים היא גזר דין מוות פוליטי. המחוקקים מחויבים, מוסרית ופוליטית, לבוחרים, המזכירים להם זאת בקריאה המהדהדת כל העת במסדרונות הקונגרס: We shall remember in November.
אמנם הבוחר האמריקני מתמקד בנושאי פנים, אך הסכם הגרעין נתפס כעניין קריטי גם בזירה הפנימית (ביטחון פנים וכלכלה) וכגורם משנה־משחק בזירה הבינלאומית. התנגדות סוחפת בקרב הבוחרים למדיניות הנשיא עלולה לגרום לתבוסה סוחפת של מחוקקים התומכים במדיניות הנשיא.
מחוקקים רפובליקנים ותיקים, לדוגמה, איבדו את מושביהם במהפך 2006 - למרות תרומתם הרבה לבוחר - עקב תמיכתם במדיניות הנשיא בוש בעיראק וטיפולו בנזקי ההוריקן קתרינה, שהיו לצנינים בעיני הבוחר. כך אירע גם למחוקקים דמוקרטים שתמכו ברפורמה הבריאותית של אובאמה - הזוכה לקיתונות ביקורת מהבוחר - בבחירות 2010 ו־2014, שהנחילו לדמוקרטים תבוסות צורבות בגלל מדיניותו.
האם המחוקקים יפעלו לפי רחשי לב הבוחר האמריקני וימנעו הסכם שיחריף את הטרור, החתרנות ומירוץ החימוש הגרעיני, ימוטט משטרים פרו־אמריקניים, יתגבר את משטר הדיכוי של האייתוללות ויקרב את העולם למלחמה גרעינית? ימים יגידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו