הנטייה הטבעית היא להתנגד בתוקף למתווה הגז. מונופולים הם תמיד מרכיב מזיק במשק. יש ממש בטענת המתנגדים, שהמחיר מופקע והפיקוח רופף וברגע האחרון הצליחו הבעלים לדחות את תאריך היעד להפעלת אתר הלוויתן. נוכח ההכרעה, נכון נהגו משה כחלון, יואב גלנט וחיים כץ שנמנעו מלהשתתף בהצבעה, וגם אריה דרעי המתנה כל התקדמות באישור הכנסת (מבחנו יהיה אם יעמוד על דעתו בטרם יקבל עליו להוציא את המתווה לפועל).
בכל זאת - בתמונה הכוללת - נראה לי שכאזרח אתמוך במתווה. הסיבות מגוונות:
• הממשלה פרמה שלוש פעמים הסכמים עם הבעלים שנחתמו על ידה. זה מתכון להרחיק מהארץ כל משקיע זר כאילו לא ניתן לסמוך על התחייבות ישראלית. נוכח נתוני הצמיחה הזעומה של המשק שהתפרסמו אתמול, והחרם על ישראל, ראוי לעודד השקעות, לא להרתיען.
• רופא שנקרא בדחיפות לחלץ עצם של דג מפיו של סועד בערב שבת נשאל בתום פעילותו הכירורגית המוצלחת מה המחיר, והשיב: "נא לשלם לי כמה שהיית מוכן להוציא מכיסך כאשר העצם היתה תקועה עדיין בגרונך". כשהמשקיעים היו בתחילת דרכם, והים טרם נבקע עם שדות הגז, האם היו המתנגדים מוכנים לתנאים שנקבעו עתה? בוודאי שכן.
• "איזהו עשיר? השמח בחלקו". לפני שאמנה כמה מיליארדים ירוויחו הבעלים שהסתכנו בהשקעה אין לי ספק כי קופת המדינה תתמלא בסכומי עתק (יותר מ־60 אחוזים מההכנסה). מי שמתנגד למתווה עתה חייב לשאול את עצמו כמה יפסיד האוצר אם ייכנס למאבק משפטי ממושך כנגד המונופול כדי להחזיר למדינה את מלוא הזכויות על הגז. זה עולה מיליארדים רבים יותר מאשר התוספת שניתן להשיג מחידוש המשא ומתן ומהארכתו.
• גם אם ישופר המתווה, הוא יתקן את התנאים המוצעים במשהו זניח. לא כדאי לאבד זמן רב בעבור תוספת מעטה, time is money. מה גם שאם יחלוף זמן רב קיימת סכנה כי מדינות אחרות ימצאו שדות גז נוספים ומחירו בעתיד יוסיף לרדת, ובבוא השעה יגדל שיעור המתחרים.
• מבחן חשוב מצוי בטענת הפרופסור איתן ששינסקי, כי מחיר הגז לא יהיה נטול כל תחרות מפני שהוא ייקבע בארץ על פי התעריף שבו יימכר בחו"ל.
זה הרע במיעוטו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו