בישראל פועלת זה שנים ועדת שמכונה "ועדת סל הבריאות". היא אחראית לקבוע מהן התרופות שישולבו בסל הבריאות, יוכרו על ידי המערכת ויימכרו בבתי המרקחת, בכפוף למרשמים רפואיים, במחיר מסובסד על ידי קופות החולים. מה היה קורה אילו קבוצת רופאים, שניסתה בכל כוחה לשלב בסל כמה תרופות שנויות במחלוקת ונכשלה, היתה מודיעה כי היא מקימה ועדה אלטרנטיבית משלה, שתכריז על סל אלטרנטיבי שבו ישולבו אותן תרופות שנויות במחלוקת והיא אשר תדאג לשיווקן בכל בתי המרקחת לכל דכפין?
ברור לחלוטין כי התגובה הטבעית היתה זהה לכל תגובה כלפי מי שנוטל את החוק לידיים ושובר את כללי המשחק. המערכת כולה היתה מתנערת מהאנרכיסטים שהכרעות הממסד אינן מקובלות עליהם, והם היו מוקעים מכל עבר. משום מה, ככל שהדבר נוגע לרבנות בישראל ולעולם ההלכה והמסורת, הכל מותר וכל ריאקציה מתקבלת בהבנה מוחלטת, אפילו באהדה בלתי מוסתרת.
תזכורת קצרה לטובת מי שהספיק לשכוח או שאינו מודע לדברים כהווייתם: מי שעומד בראש הרבנות הראשית לישראל אינו מייצג ארגונים קיצוניים שאינם מכירים בקיומה של המדינה או את אלו שפועלים כגופים חיצוניים במקביל לה ולמוסדותיה. הרבנות הראשית לישראל, שהוקמה בידי הרב קוק זצ"ל, היתה ונחשבת עד עצם היום הזה כמוסד העל הרשמי של עולם הרבנות בישראל. אפשר לדבר רבות על ידענותם התורנית הבלתי ניתנת לערעור של הרבנים הראשיים לישראל, הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו. הרבנים הללו, שני בנים לרבנים נודעים מאוד בישראל ובתפוצות, הרב עובדיה יוסף זצ"ל וייבדל לחיים טובים וארוכים הרב ישראל מאיר לאו, הם האחרונים שאפשר להטיל בהם דופי כמי שאינם עושים את כל אשר לאל ידם על מנת לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה.
כשקבוצת רבנים מחליטה, מאיזו סיבה שלא תהיה, להתבדל ולהקים בעצמה בית דין אלטרנטיבי לגיור, זה לא פחות מנטילת החוק לידיים. בעצם המעשה הזה הם כורתים את הענף ששמו מוסד הגיור בישראל וגורמים לכך שביום המחר גם הרפורמים והקונסרבטיבים יקימו בתי דין משלהם לגיור, ותוהו ובוהו יתרחש בכרם בית ישראל.
לא בכדי דווקא מי שנחשב לזקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן, יצא חוצץ נגד היוזמה החדשה באומרו: "היום זה גיור אלטרנטיבי, מחר זה יהיה גיור רפורמי". אם יוזמי בית הדין החדש אינם גורסים או לא סופרים, בעברית עכשווית, את הרבנות הראשית במתכונתה הנוכחית, היה אפשר לצפות מהם להטות אוזן לדבריו של הרב דרוקמן המדברים בעד עצמם. צריך להיות קצר רואי כדי לא לראות את ההשלכות הברורות והמיידיות שצעד כזה טומן בחובו. מותר לצפות מכל מי שעיניו בראשו להתנער מהמעשה ולעשות צעד אחד לאחור בטרם יהיה מאוחר.
הכותב הוא עורך העיתון החרדי "המבשר"
