לחלק מן הרבנים האורתודוכסים בישראל נמאס כבר מזמן מן הנוקשות של הרבנות הראשית בישראל ומן הקשיים שהיא מציבה בפני המבקשים להתגייר, והם הקימו רשת חדשה, המבקשת לגייר מחוץ למסגרת הפורמלית אשר הממשלה מכירה בה. כיוון שהם מבינים שהמדינה לא תכיר בגיוריהם, וכי המתגיירים החדשים יבואו אליהם בטענות על כך שהממלכה אינה מכירה בגיוריהם, ואינה מכירה בנישואיהם בישראל, הם מבטיחים כי אם יצטרפו המונים למרד שלהם, לא תהיה ברירה לרבנות הראשית אלא להכיר בהם בעתיד.
אפשר להעריך את המורדים על דבקותם במשימה ועל האופטימיות שלהם, אבל בפני המתגיירים-בכוח לא הייתי ממליץ בשום אופן להצטרף להימור. עד שההמונים יצטרפו למאבק, לא יכירו בגיוריהם, הם ישחיתו את זמנם על לימודים שאינם מעניינים את רובם, יבטיחו לשמור מצוות למרות שרובם לא יתכוונו לכך, ובסופו של דבר, המדינה לא תכיר בגיוריהם לא תשיא אותם, ולא תחייב להביאם לקבר ישראל.
במקום לפנות לגיור בלתי מוכר, שאפילו אנשים כמו הרב דרוקמן אינו מוכן לקבלו, מוטב להם לעשות, בינתיים, מה שעשו מאז הגיעו ארצה – להינשא בחו"ל, ולזכות בהכרת המדינה בנישואים אלה, ולנסות להשפיע על הגורמים הפוליטיים להכיר ביהדותם כתוצאה מכך שעלו ארצה במסגרת חוק השבות (כקרובים של יהודים) הם אינם בני דת אחרת, והם רואים עצמם יהודים לכל דבר.
הפתרון הזה רחוק מלהיות אידאלי. לא צריך להיות מצב שבו מדינה דמוקרטית ומודרנית מעניקה מונופול מלא לגורם דתי, על כל תחום חוקי האישות, ומאפשרת לרבנות הראשית לקבוע מיהו יהודי. אבל עד שיהיה בכנסת רוב לשנות זאת, עדיף לעקוף את המערכת, ולא לחבור למלחמה שבין רבנים אורתודוכסים מסוג אחד לרבנים אורתודוכסים מסוג שני.
הגיע הזמן לכך שלא רב יהיה זה שיהפוך נוצרי-חילוני ליהודי-חילוני. לא-יהודי שעבר התגלות או חוויה דתית אחרת, ונפשו נקשרה ביהדות, יוכל לעבור את כל היסורים הכרוכים בגיור כהלכה. לעומת זאת – רוב רובם של המבקשים להתגייר, שאינם אנשים דתיים, וכל מה שהם רוצים הוא שיתייחסו אליהם כיהודים במדינת היהודים, ושיאפשרו להם להינשא כאן, צריכים לזכות בסטאטוס הזה על ידי כך שהמדינה החילונית תחליט כי אין שום סיבה שלא להעניק להם את האפשרות להצטרף למשפחה היהודית ולהכיר בנישואים האזרחיים שלהם. בינתיים – קנו כרטיסים לקפריסין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו