בימים אלה קיבלתי מכתב מאישה חרדית. קטע ממנו חייב לעניין כל קורא: "אני אישה חרדית, אמא לשלושה. מסיבות אידיאולוגיות, בבתי הספר החרדיים מושם דגש רב על מקצועות הקודש. לעומת זאת, מקצועות ריאליים, כמו אנגלית וחשבון, מקבלים מספר שעות מינימלי, לצד סביבה שאינה תומכת אקדמיה, כל זאת כדי למנוע אפשרות קידום לקראת קריירה או לימודים אקדמיים כי 'אין זו תכלית האישה בעולמה'. כך גם בבית הספר היסודי 'בית יעקב', שאליו נשלחתי על ידי הוריי, וכך בהמשך - בתיכון... רמת הלימודים במקצועות הריאליים, הן ביסודי והן בתיכון, אינה חופפת כלל למקביליהם בחינוך הממלכתי או הממ"ד, וכל זאת באישור ובגיבוי משרד החינוך.
"פער זה, בסופו של דבר, משמש אמצעי מניעה בפני הקידום לקראת קריירה או אקדמיה. מי שלא נחשף מספיק לסביבה אקדמית במהלך הילדות ולאחריה, בעל כורחו ושלא ברצונו, יצבור פערים משמעותיים, שספק אם יוכל להשלימם במלואם כמו זה שספג אותם מינקותו, ומחקרים מתחום הלמידה והמוח מאשרים זאת". עוד אומרת הכותבת: "יוצא מכך, כי בישראל פועלת מערכת חינוך, בחסות משרד החינוך, המצמצמת לכמעט אפס סביבה לימודית תומכת אקדמיה, ולא מאפשרת כלים לנגישות אקדמית בעתיד, עבור מי שתחפוץ בכך".
הפתרון - מכינה לחרדים
הכותבת מחזקת את טענותיה בעובדות: "ראשית - באופן מכוון אין בחינות בגרות בתיכון 'בית יעקב' שבו למדתי (ובדומים לו), הליך המאושר על ידי משרד החינוך לדורותיו. במקומן יש 'מבחני חוץ'. חומר הלימוד לבחינות אלו הוא זהה לבגרות בחלקו, אולם הוא לוקה בחסר באופן מכוון. שנית - גם לימודי המשך בחינוך ובהוראה נאסרו על ידי הרבנים, והם מותרים רק כ'B.A אקוויוולנטי', וזאת כדי לא לפתוח אופציות 'חלילה' להמשך לתואר שני. מעת לעת אף יוצאים מנשרים על ידי רבנים התוקפים בחריפות נשים שיצאו לאקדמיה, או נשים שבחרו להשתלב בעולם התעסוקה החוץ־קהילתי.
"לאחרונה גם נתקלתי במכתב שפורסם על ידי מנהל הסמינר שבו למדתי ובו הוא מבקש לעצור את המגמה של הכנסת כיתות טכנולוגיות לסמינרים החרדיים לבנות כי 'תכלית האישה בעולמה הוא לחכות לבעלה שישוב מלימודיו בבית המדרש...'"
הכותבת מבקשת שהאוניברסיטה תתחשב במצבה ותעניק לה ולשכמותה מעמד של חריג. שמה וכתובתה מצויים ברשותי, אך בחרתי לשמור על אלמוניותה, שכן היא מעוררת בעיה כללית. איני חושב שהפתרון הוא יצירת חריגים לתנאי הקבלה באוניברסיטה, שכן כל חריג מזמין חריגים נוספים. ייתכן שיש להקים מכינה אקדמית לחרדים ולחרדיות, על חשבון המדינה, כדי לפצותם על הנזק שנגרם להם על ידי המדינה בכך שהכירה בחינוך פגום ואף מימנה אותו ביד נדיבה.
הבעיה אינה בטיפול חריג אלא בקיומו של חינוך חריג, שאינו מאפשר לחניכיו את האפשרות להתקדם, לרכוש השכלה גבוהה ולהתפרנס. מהבחינה הזו, חינוך בנות חרדיות טוב מחינוך הבנים; הבנות חשופות ללימודי ליבה מצומקים, שאינם מאפשרים התקדמות להשכלה גבוהה, כפי שכותבת האלמונית; לבנים יש כביכול לימודי ליבה בבית הספר היסודי - שלפי העדויות אינם אלא פיקציה חסרת משמעות - אך מכיתה ט' עד י"ב - בגיל הפורמטיבי לרכישת ידע - הלימודים אינם כוללים לימודי ליבה.
לא תמיד היו כך פני הדברים; במכתב הסטטוס־קוו הידוע, שכתב בן־גוריון לאגודת ישראל ב־1947, הובטח קיומו של חינוך עצמאי חרדי, אך הוספו מילים אלה: "המדינה, כמובן, תקבע את המינימום של לימודי חובה, הלשון העברית, היסטוריה, מדעים וכדומה, ותקפיד על מילוי מינימום זה, אבל תיתן חופש מלא לכל זרם לנהל את החינוך לפי הכרתו ותתרחק מכל פגיעה במצפון הדתי".
אגודת ישראל לא מילאה אחר תנאי זה, ושרי החינוך של מפא"י לא עמדו על מילויו. בינתיים, צברו הזרמים החרדיים כוח פוליטי רב, ולא רק שההוראות האמורות לא נאכפו, אלא ניתן מימון ממשלתי נדיב ביותר למוסדות החינוך של המפלגות החרדיות, בלי לחייבם ב"תוכנית יסוד".
בשנות ה־90 הועלה הנושא לראשונה בשני פסקי דין בבג"ץ של בית המשפט העליון - בעתירות שהגישו עו"ד וח"כ פריצקי וארגון המורים התיכוניים. בית המשפט קבע את חובת הכללת תוכנית היסוד, וכי אין לתקצב בתי ספר אלא אם כן קיימו הוראה זו. משלא קיים משרד החינוך את חובתו, הוגשו עתירות נוספות על ידי ארגון המורים הנ"ל והמרכז לפלורליזם יהודי. בית המשפט עמד להוציא צו החלטי המונע מימון ממוסדות חינוך שאינם מקיימים לימודי ליבה, אך אז החליטו המפלגות החרדיות לטרפד את התערבות בג"ץ על ידי חוק מיוחד שפטר את הישיבות הקטנות מחובת לימודי ליבה. כך מתוארת חקיקת החוק על ידי כתבי "הארץ" (24.7.08):
"קשה להפריז במאמצים שעשו בש"ס לאשר את החוק, מוקדם ככל האפשר. כדי להעלות את החוק אתמול היה צריך להניחו על שולחן הכנסת שלשום. אבל ביום שלישי התעכבה הכנת החוק. לכן עשו שלשום החרדים פיליבסטר ועיכבו את סיום ישיבת המליאה עד 21:00. בימי רביעי מקובל לדון בכנסת רק בהצעות חוק טרומיות. אבל ש"ס חילצה מיו"ר הכנסת, דליה איציק, אישור מיוחד להביא אתמול, במחטף, את חוק הפטור מליבה להצבעה בקריאה שנייה ושלישית... החוק עבר בעיקר בקולות הח"כים החרדים והערבים. חברי סיעות קדימה והעבודה נעלמו מהאולם. נגד החוק הצביעו סיעת מרצ וח"כ אופיר פינס מהעבודה... ההצבעה על תוכנית הליבה אמש התאפשרה, בין השאר, לאחר שש"ס נמנעה מלהצביע בוועדת הכספים נגד מינוי ח"כ ברוורמן (העבודה) ליו"ר הוועדה. בתמורה, הקואליציה באה לקראת ש"ס בחוק הליבה".
כך עבר החוק שלושה ימים טרם החלטת בג"ץ בעודו תלוי ועומד. על "דיל" זה, שעשתה העבודה, אפשר לומר שמעולם לא שולם מחיר כה גבוה עבור נזיד עדשים כה עלוב. בעתירה שהגישו אוריאל רייכמן, כמה סטודנטים יוצאים בשאלה והח"מ, אישר בית המשפט העליון ברוב דעות את חוקתיותו של חוק הפטור. התוצאה היא שיהיו לנו בעתיד עוד מכתבים רבים כמכתבה של החרדית האלמונית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו