ידינו לא שפכו את הדם. אני יושבת בתוך החברה המתנחלית, המבכה את שירה ואת עלי, מבכה בדמעות חמות וגדולות, שומעת את השכנים שלי מוקיעים ומקיאים, ויודעת שהפושעים אינם חלק מהחברה הזאת. אני קוראת כל מילה שמודפסת בהתנחלויות, מכירה את הרוחות והשבשבות, ומעולם לא נתקלתי באדם בעל השפעה שהשתמע מדבריו לגיטימציה לרצח ולו ברמז. לרוצחי הפעוט אין "גב פוליטי" כפי שצעק השבוע ח"כ טיבי (שמתבקש ליטול את הקורה השמנה מבין עיניו). הספר "תורת המלך" לא היה מוכר למאה אחוז מהמתנחלים לפני שהפך למפלצת־אגמים תקשורתית, סימבול של "אולפן שישי" שאיש מעולם לא דיפדף בו. לא "מתנחלים" שרפו את הבית על יושביו אלא פורעי חוק שאין להם אלוהים.
ובכל זאת הוצמדנו אל הקיר כששתי ידיים חונקות לנו את הצוואר: תגנו! תגנו בשלושה העתקים! בקול רם יותר! כולכם! דרישה שמגלמת בורות ושנאה. דרישה שמניחה שאני והרוצחים נמצאים באותו צד. לבקש לגנות רצח? מה חשבתם, שאנחנו בעד? "נותנים לך אפשרות לבדל את עצמך ממי שאתה מגנה, אבל מתחת לפני השטח יוצרים חיבור ביניכם", כתב אורי אליצור ז"ל על חיוב ההוקעה. הגינוי קושר אותנו לרוצחים בעוד אנחנו לא חולקים איתם בית גידול משותף, לא השקפת עולם, גם לא בלורית.
שמעתי המון גינויים בימים האחרונים ובסופי המשפטים גם בת־קול של התנצלות. הטרגדיה היא שאין התנצלות בלי אשמה. זה מזכיר את הנאשם שברור לו שלא ביצע שום פשע, אבל אחרי שלושה ימים בחדרי החקירות גם הוא מתחיל לפקפק ולהאמין במה שהחוקרים מטיחים בו. אם כולנו מרגישים חובה להתנצל על השריפה בדומא כנראה יש על מה, ואם זה המצב - שלא נתפלא אם הערבים יחליטו להעניש את כולנו.
• • •
העיתונות וכמה אישי ציבור שירטטו כתב פלסתר על החברה הישראלית כולה. נדמה להם שהם דופקים על החזה של המתנחלים בתנועת "אשמנו"; מה שהעולם רואה זה ישראלים דופקים על חזה עצמם. בעצרות, במילים השורטות את הנייר, בראיונות בעולם כולו, נתפרה השבוע עלילת דם על אומה שלמה. שיימינג לישראלים. שניים־שלושה דפוקים בראש לא הפכו את התרבות היהודית והחברה הישראלית לשופכת דמים. ובאשר לפוליטיקאים, מעניין לגלות שככל שהם רופסים יותר ביחס לטרור הערבי, כך הם מתלהמים ונחרצים ביחס לטרור היהודי. יכול להיות שיש דם ויש דם?
מותם המחריד של שירה ושל עלי, ה' ייקום את נשמותיהם הרכות, הוא לא מכונה להדפסת הון פוליטי. מי שסבור שאין לקיים את מצעד הגאווה בירושלים לא מסית לרצח הומואים. גם התנגדות להסכמי אוסלו לא היוותה תמיכה ברצח רבין. הרוקדים על הדם עושים פירואט: הפגנת נגד ההסכמים הרעים? רצחת ראש ממשלה! אתה מעז לדון בזכות הקהילה הגאה לנישואים? אתה חלק ממנגנון ההסתה של שליסל! ויכוח עם הפלשתינים, עם הלהט"בים או עם השמאל אינו הסתה לרצח ולא תסתמו לנו את הפה עם הטענה השחוקה הזאת. תתפלאו: בישראל חיים מיליונים שמתנגדים לקיום מצעדי גאווה, אבל לא מתנגדים לקיומם של האנשים הגאים. מיליונים שחולקים על זכות הפלשתינים למדינה עצמאית אבל סבורים שיש מקום על האדמה הזאת לכל נכדי אברהם: בני יצחק ובני ישמעאל. אלו לצד אלו.
ואחרי מאה עצומות של אלפיים רבנים שקראו "לא לאלימות", מכתבים ופרחים למשפחת התינוק, עצרת תפילה של יהודים וערבים, ביקור של הרב הראשי של ירושלים אצל פצועי המצעד, אמנה ציבורית נגד אלימות - אחרי כל אלה, שוב רזי ברקאי עם "מקומם שלא שמענו גינוי מאף רב"? מעייף. כמה שלא נגנה, זה לא יספיק.
יש לזה הסבר. לא קל להיות שמאלני. חוץ מהמיקום המפנק ליד המיקרופון והמצלמה, מה כבר נשאר מהדרך. מה עושים? מציירים פיקאסו: קו השבר בין ימין לשמאל הוא לא השאלה על חלוקת הארץ או שלמותה, אלא השאלה הנפשית. אם אתה נוטה לאלימות אתה ימני, ואם אתה ימני אתה בהכרח בבון, ועכשיו יש לחפש את ההוכחות. אם מוצאים כאלה - יש להגדילן בזכוכית מגדלת. כשעושים כותרת ממחנך כיתה ט' שאמר משהו נגד חיילי צה"ל מימין, אבל משמאל הופכים את אדם ורטה לגיבור - משרטטים גבולות שיח. אבל לא יכול להיות ימין קיצוני בלי שמאל קיצוני: אם אחד מהם לא קיים, העולם ייצא מאיזון ויקרוס הצידה.
הנוער שלנו, שהושמץ השבוע בכל במה, מקדיש בכל שנה את הקיץ להפקת קייטנות לילדים מיוחדים בהתנדבות - עשרות קייטנות כאלה מתקיימות בהתנחלויות ומגיעים אליהן ילדים יהודים וערבים. יותר ויותר מתושבי הגלקסיה המוכפשת הזאת תרמו בשנתיים האחרונות כליה לאדם שהם לא מכירים. אחרי שכלו כל הטיעונים משמאל והתפוגגו בעשן המציאות מנסים להוכיח לנו באותות ובמופתים שהימין רוצה בשלמות הארץ לא בגלל אהבתו למולדת אלא בגלל שהוא אלים, בריוני ונעדר חמלה (בכלל, וכלפי הפלשתינים). השמאל לעומת זאת רוצה בחלוקת הארץ בגלל שיש בו אהבה לאדם. די עם זה. זה לא נכון. הדקירות במועדונים והאלימות על מקום חניה כוללים ימנים, שמאלנים וטרנסג'נדרים כאחד. אין מחנה שחתום על יופי הנפש, ואין מחנה שיש בו עדיפות סטטיסטית לבריונים. זה רק מה שהעיתונות המיואשת מגדילה לך בשקל תשעים.
בקבוצת הפייסבוק "מתפללים ביחד", שקראה לבני כל הדתות לתפילה משותפת בעקבות אירועי האלימות, שלחו לאיש הר הבית יהודה גליק את ההודעה הבאה: "הנוכחות שלך בקבוצה מקשה על חלק לא מבוטל מהמשתתפים ומשדרת מסר פרובוקטיבי". משנתו הפומבית של גליק דוגלת בחופש פולחן לבני כל הדתות וחזון על תפילות משותפות בהר הבית. הסילוק שלו מקבוצת שלום היא פעולה אלימה.
ולסיום, סיפור. כשראיתי בטלוויזיה את אחד החשודים שנעצרו בשבועות האחרונים - לא משנה באיזו מהפרשות - נער עם פאות ארוכות וכיפת־קסדה - השם שלו צילצל לי מוכר. מתברר שפגשתי בו פעם, לפני כעשור וחצי. כשהיה בן 5 סעדנו עם ההורים שלו סעודת שבת משותפת. הוא חטף מאבא שלו מכות. מכות מגעילות, משפילות, לעיני האורחים. זה לא הצדקה לכלום אבל זה חוט שמקשר בין כל הפושעים מכל הסוגים: היו להם הורים רעים. תהיו הורים טובים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו