בעת הקמת המדינה ועיצוב מערכותיה המשפטיות, היה היועץ המשפטי לממשלה אמור להיות פקיד שכפוף לשר המשפטים שמעליו ונותן לו מדי פעם עצות טובות. לימים - ובמידה מרובה בזכות דמויות מופת, אך גם דעתניות ודומיננטיות שכיהנו בתפקיד, דוגמת יעקב שמשון שפירא, חיים כהן, מאיר שמגר, אהרן ברק ויצחק זמיר - הפך היועץ המשפטי לבעל מעמד עצמאי משלו, ראש ממלכה והפוסק האחרון בכל הנוגע להעמדת אדם לדין.
בטובתו או שלא בטובתו, היועץ דהיום הוא גם חוקר, גם מאשים, גם שופט וגם "תליין". במקרים לא מעטים מורה היועץ את דרכן של רשויות הממשל השונות. הוא מורה למשטרה, לצבא ולשב"כ מה לחקור וכיצד לחקור (לרבות שימוש ב"לחץ פיזי מתון", האזנות סתר והפעלת לחץ פסיכולוגי על נחקרים).
הוא מורה את רה"מ להימנע מקיום מו"מ מדיני בסמוך לבחירות ואוסר עליו לקיים משאל עם, ועוצר את שר החוץ מלמנות פלוני לתפקיד שגריר, מלמד את הצבא והמפקדים ברצועת עזה כמה בתים מותר להם להרוס ברפיח, עורך שימוע מוקדם לנחקרים שועי עולם ועוד. החלטה שלו על הגשת כתב אישום נגד שר מכהן עשויה להביא לסיום כהונתו, ובמקרים קיצוניים החלטתו יכולה להביא להפלת הממשלה כולה.
יש חשיבות רבה בחיזוק מעמדו של היועמ"ש ולא בהחלשתו. בדומה לרמטכ"ל, שמנווט את הצבא על זרועותיו השונות, גם היועמ"ש רואה את המערכת המשפטית כולה. עליו לנווט את דרכה לטובת האינטרס הציבורי, ביושר וביושרה, ממניעים ראויים ולא משיקולים זרים, פוליטיים או אחרים.
יועץ משפטי עצמאי חיוני לשמירה על שלטון החוק, להבטחת השמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי ולהעמדתם לדין של אנשי ציבור שסרחו, בלי להבחין בין שוע לבין דל. עם זאת, למרות הכוח הרב שמרוכז בידיו, אין עד היום במדינת ישראל חוק - כראוי בכל מדינה מתוקנת - שיסדיר באופן מסודר וכולל את דרכי פעולתו של היועץ המשפטי, יגדיר במדויק את גבולות סמכותו.
מנגנון האיזון והבקרה על פעולות היועמ"ש טעון שיפור ניכר. דווקא משום הסמכות העצומה שמרוכזת בידיו. ריכוז כוח רב כל כך בידי איש אחד אינו בריא בשום מקרה. בוודאי לא כאשר החוקר, המאשים, השופט וה"תליין" ממונה על ידי ממשלה שחבריה הם אנשים פוליטיים מובהקים. בוודאי לא כאשר אותו אדם יושב בבוקר בישיבות הממשלה, שותה קפה עם שריה תוך כדי שהוא מייעץ להם, ככל עורך דין טוב, כיצד יתגברו על המכשלות המשפטיות שניצבות לפתחם. בצהריים הוא מייצג אותם שרים בבתי המשפט ומגן בלהט על החלטותיהם, ובערב, בחדר אטום, אפוף עשן ספרי חוק וחומרי חקירה שאספה המשטרה, מקבל החלטות הרות גורל בנוגע להעמדתם אל עמוד הקלון והגשת כתב אישום נגדם.
אמנם בתיאוריה קיימת אפשרות שבג"ץ יבקר את החלטות היועץ המשפטי, אך המציאות מלמדת שהמקרים שבהם עשה כן בג"ץ הלכה למעשה הם נדירים ביותר.
הדיון המחודש במעמד היועמ"ש ופיצול סמכויותיו צריך להיעשות במתינות, בשיקול דעת, מתוך אחריות, ולשם האינטרס הציבורי, והוא בלבד. אין לנו ארץ אחרת ואין לנו יועמ"ש אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו