הנאום שנשא אתמול אובאמה באוניברסיטה האמריקנית שבוושינגטון נועד להיות שובר השוויון במערכה המתנהלת בימים אלה בין תומכי "הסכם וינה" עם איראן למתנגדיו.
כדי לחזק את מעמדו המתערער בדעת הקהל האמריקני ובעקבות זאת גם בקונגרס, בחר הנשיא לנכס לעצמו במפורש את מורשתו של ג'ון קנדי הכריזמתי והאהוב, ופנה אל אומתו ואל מחוקקיה מעל אותה במה, שעליה ניצב הנשיא קנדי ב־10 ביוני 1963, בעת שנשא את "נאום השלום" הבלתי נשכח שלו. בנאום זה בישר קנדי על השקתו של משא ומתן עם הקרמלין, שנועד להביא להפסקתם המוחלטת של הניסויים הגרעיניים ובכך לפתוח דף חדש ומפויס יותר ביחסי שתי מעצמות העל. אובאמה ניסה, אפוא, בדבריו למקם את עצמו ברצף ההיסטורי והתודעתי האמריקני כתאומו ותואמו של קנדי, כמי שהניח את התשתית לכינונה של סביבה גלובלית ואזורית יציבה יותר באמצעות הסכם גרעין עם טהרן.
ואולם, חרף מאמציו, האנלוגיה שיצר בדבריו נשמעה חלולה, מלאכותית ובלתי־אמינה, והעלתה מתהום הנשייה את תגובתו המזלזלת של הסנאטור הדמוקרטי מטקסס, לויד בנטסן, על רקע ניסיונו של המועמד לסגנות הנשיא ב־1988, הסנאטור דן קווייל, לראות בעצמו את השתקפות דיוקנו של קנדי. "סנאטור, שירתתי עם ג'ון (ג'ק) קנדי", אמר בנטסן, "אני הכרתי את קנדי. קנדי היה חברי. סנאטור, אתה אינך קנדי". על רקע התנהלותו של הנשיא אובאמה בזירה הבינלאומית בכלל, ובזירה האיראנית (כולל נאומו אתמול) בפרט, נראה שאמירותיו של בנטסן מלפני 27 שנים תקפות לחלוטין גם בהקשר הנוכחי. אובאמה אינו קנדי.
מעבר לכך, בניגוד קוטבי לנאומו רב ההשראה של קנדי, גלש הנשיא הנוכחי בדבריו אתמול לפולמוס עוקצני עם המתנגדים מבית ומחוץ להסכם הגרעין. במקום להתוות חזון חדש על טיבו של הסדר העולמי הנשאף, זכו הצופים לניגון מוכר. ניגון זה נועד להגחיך יריבים פוליטיים ובה בשעה להלך אימים על הציבור האמריקני באמצעות שרטוט תסריטים אפוקליפטיים על אודות הצפוי כתוצאה מסיכולו של הווטו הנשיאותי על ידי הקונגרס.
ואמנם, בליבתו של הנאום ניצבה אזהרה שהכשלתו של ההסכם תוביל למלחמה. איום זה הופנה בראש ובראשונה לחברי הסנאט הדמוקרטים, היושבים עדיין על הגדר, ושקולם יכריע את הקרב כולו בספטמבר. וכך, לאחר סיקור פרטני, מייגע וחסר חידושים כלשהם של מכלול השיקולים בזכות ההסכם, שהזכיר בסגנונו פרקליט העסוק בהתנצחות יותר מאשר מנהיג מעצב דרך, יצא המרצע מן השק.
הפוליטיקאי אובאמה קרא לעם האמריקני להפעיל לחץ על נציגיו בקונגרס לתמוך בהסכם ובכך הסיר סופית את הציפוי הממלכתי שניסה לשוות לנאומו. כך גם הרחיק את עצמו שנות אור מנאומו המכונן של קנדי, שנישא על אותה במה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
