התייצבותם המיידית של נשיא המדינה, כמו גם של רה"מ, נגד פשעי השנאה הנתעבים בסוף השבוע בירושלים ובכפר דומא, ההתבטאויות הנחרצות נגד הרוצחים השפלים, כמו גם נגד האווירה שמאפשרת את קיומם, חשפו בעקבותיהן שוב את הקלות הבלתי נסבלת של ההסתה, הנוטפת דם מורעל, לשנאה הפסיכוטית.
עוצמת מעשי הטרור, הפעם מבית היוצר של הקנאים היהודים שאין להם אלוהים, הסעירה את הממשלה. שריה, חדים וברורים מאי פעם, "מתכוונים להילחם בטרור היהודי בנחישות וללא פשרות". כך, בתחילת השבוע, שר הביטחון משה (בוגי) יעלון הבהיר כי האיפוק והזהירות הסתיימו, וכי יהיה אפשר "להשתמש בצווי מעצר מינהליים נגד טרוריסטים וקנאים יהודים". גלעד ארדן, השר לביטחון הפנים, מתח את יריעת ההרשאה צעד רחוק קדימה, בדברו על האפשרות לטפל בקיצונים יהודים באמצעות "טלטול של חשודים".
אלא שבינתיים ההסתה ברשתות החברתיות פורחת שוב בלי גבולות, ושוב אותם נאצות, קללות ואיומים, ושוב אותו פוטושופ נדוש וזול, המעצב את פניהם של נשיא המדינה וראש הממשלה כפניו של היטלר, בידי היגאל־עמירים המבקשים, באמצעות מיטב הטכנולוגיה החברתית־המחברת, לכפות על כולנו תוהו ובוהו וחושך על פני ארץ.
ושוב אנו נדרשים לבחון את הקלות הבלתי נסבלת של ההסתה לטרור של דת, גזע ומין, אל מול גבולות חופש הביטוי, ולעסוק בשאלה המטרידה - עד כמה יקצר המרחק בין ההגיג לפרסום, להפצה, לבין המעשה. כאילו שזה תלוי בנו. הרי הקביעה ש"המדיה היא המסר" נפסקה על ידי מקלוהן כבר לפני עשרות שנים. והמדיה החדשה היא נשקו של היחיד, והיא מניעה לפעולה. ובאותה מידה שבכוחה לגרום לאנשים להתייצב בחתונה של זרים מוחלטים רק כדי לשמח חתן וכלה שנקלעו למחסור באורחים, או לחלופין, להביא אלפי אנשים להלווייתו של חייל בודד, כך בכוחה להדיח אנשים להשפיל, להחרים, לפגע ולהרוג.
ושוב אנחנו מחויבים לחרוק שיניים ולהוכיח לעצמנו את היותנו עם נבחר. לראות בעיניים כלות כיצד העולם המערבי מעניק לגיטימציה לקולות ההסתה העולים מדוברי הטרור הערבי, וחרף העוול המסוכן והבלתי נתפס כל כך, עדיין לתבוע מעצמנו להילחם מלחמת חורמה במסיתים ולהקיא מקרבנו את כל מי שנמנה עם "מהרסייך ומחריבייך". כולם. בלי הבדל דת, גזע ומין.
"ניתן לומר אפוא כי המשפט הישראלי מתאפיין בהפללה ישירה של הסתה לטרור", קובעים דפנה ברק עוז ודודי זכריה, בסיכום מאמר שעניינו "הסתה לטרור וגבולות חופש הביטוי" (עיוני משפט לה, תשע"ג). רוצים לומר - החקיקה מעניקה את הכלים. הבעיה נמצאת בידיים של הזרועות האוכפות, שעד כה הישגיהן באכיפה על המהרסים שבקרבנו דלים. מי שחרד לדמוקרטיה, חייב לתת כתף למאבק בהסתה.
הנשיא ורה"מ ביטאו את רוחו של הרוב הדומם, שחש הזדהות עמוקה עם הקהילה הלהט"בית ובושה עמוקה וצורבת לנוכח רצח עלי הפעוט. אין ספק שעונשיהם של מי שמבקשים לעצב את פניה של המדינה כולה בדמותם המשוקצת, שמבקשים באמצעות מעשי רצח, טרור והסתה לייצר כאן נורמות חשוכות - צריכים להדהד בחומרתם. בלי הבדל דת, גזע ומין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו