קל ואולי אפילו מפתה לחשוב שפשע השנאה שהתרחש במצעד הגאווה בירושלים יכול להתקיים רק בבירת ישראל, כי הרי הפשע נעשה על ידי חרדי בעיר הקודש שחלק ניכר מתושביה דתיים מאוד ושמרנים מאוד. אבל, כידוע, אתמול היה יום השנה לפשע השנאה המתועב שאירע במוצאי שבת, 1 באוגוסט 2009, בבית אגודת ההומואים והלסביות במרכז תל אביב בעת פעילות הבר־נוער. באירוע זה נרצחו שניים ונפצעו 11. הפשע לא פוענח עד היום.
פשעי השנאה נגד הומואים ולסביות בירושלים ובתל אביב הצליחו לפרק את ההבדל הבדיוני בין שתי הערים ולהוכיח כי בכל מקום בארץ קיימות תהומות של הומופוביה, קסנופוביה (שנאת זרים) ושנאת האחר והשונה.
המאבק בשנאת האחר והשונה מתחיל וחייב להתחיל דווקא בכל אחד ואחת מאיתנו, וכבר נאמר על ידי אחד ממנהיגי זכויות האדם בישראל כי כל אדם חייב כל בוקר לקום ולהילחם בגזען הקטן שתמיד נמצא בתוכו. המאבק האישי בגזענות, בהומופביה ובשנאת הזר והאחר הוא סיזיפי ואינסופי, אבל הוא קריטי לחיים נורמליים ומתקבלים על הדעת על האדמה הזו. הוא מחייב את כל בני האנוש וכל הקהילות. אפילו בקהילה הגאה שאני נמנה עימה יש לעיתים סלידה או דחייה של האחרים והשונים, כמו הטרנסג'נדרים שסובלים לפרקים מאפליה ומהדרה.
ואולם, את עיקר התפקיד במאבק בשנאת הזר והאחר חייבים להוביל ראש הממשלה ועימו ראשי מערכות החינוך, המשפט, הבריאות, המשטרה והצבא. עליהם לפעול באופן נחרץ, מתמשך ויומיומי וגם לגבש תוכנית לאומית שתקיף את כל משרדי הממשלה ותילחם בשנאת האחר והשונה. רק כך נוכל להיות עם הזמן גאים מחדש במדינה שבה אנו חיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו