ט"ו באב מצוין בארץ מימי הקמתה כחג האהבה. אבקש לגעת במושג זה כפי שאני מבינה אותו היום במציאות החיים המודרנית, היהודית, ואולי גם השוויונית.
במגילת קהלת נכתב "עת לחבוק ועת לרחוק מחבק". אפשר לראות בפסוק זה יסוד חשוב ומפתח בבניין הזוגיות. מול התנועה של ההתרחקות - העיסוק הנפרד, העצמאות והאינדיבידואליות של כל פרט כמחויב המציאות - עומדת היכולת שלנו להתקרב, להתבונן ולהתחבר אל השני. מציאות של בניית עולם משותף, זוגי ומשפחתי נולדת מתוך האיזון בין התמיכה של בני הזוג והשהייה במקום של אחדות לבין ההתרחקות והיציאה אל שיגרת חייו של הפרט.
האר"י ז"ל מדבר על כך שבכל דבר בעולם קיימות שלוש בחינות של התפתחות: עיבור, יניקה ומוחין. בכל קשר זוגי מתחיל או מתמשך קיימות שלוש בחינות אלו. שלב העיבור הוא השלב שבו יש התקשרות והתאהבות. אנחנו יוצאים, מכירים מישהו, וקורה הדבר הזה, שמתרחש מתחת לפני השטח, משהו שסמוי מן העין וקשה לשים עליו את האצבע ולומר מה בדיוק גרם להתאהבות, אך השלב הזה הוא השלב הקיומי ביותר ובלעדיו אין כלום. אנחנו יכולים לפגוש עשרות אנשים אבל יהיה האחד שרק איתו נרגיש שזה קורה.
שלב היניקה בזוגיות הוא השלב שבו יש תלות הדדית. שלב שבו אנו זקוקים לאישור מתמיד ולהשפעת שפע של ביטחון ואמון. שלב שבו כל צד זקוק לאישור מהצד השני על בחירות והחלטות. שלב של הרבה תלות וחוסר ביטחון פשוט בקשר בינינו, בקבלה הפשוטה והבנה של מי ומה שאנחנו.
והשלב השלישי הוא שלב המוחין. זהו אותו שלב של עמידה עצמאית של כל אחד בפני עצמו. יש הקשר, החיבור ומתן העצות הטובות אבל כאן כל אחד מבני הזוג מרגיש בטוח במקום שלו וממילא החיבור בין השניים הופך לבר קיימא.
שלוש הבחינות קיימות להבנתי לא רק בשלבי ההיכרות ובניין הזוגיות כי אם בשלבים שונים ובתקופות שונות בקשר הזוגי. יש תקופות של הזדקקות גבוהה יותר לבן הזוג, יש תקופה של עצמאות ושוב רצון להתקשרות וחוזר חלילה.
אבל יש עוד מימד לחג האהבה הקשור לפן ההלכתי. ט"ו באב הוא היום האחרון לנטיעת עצים וכל נטיעה לאחר מכן כבר שייכת לשנה הבאה. מימד זה של נטיעה יכול להתקיים לאחר שהתרחשו שלבי העיבור, היניקה והמוחין. כלומר, לאחר בניית הקשר הזוגי אפשר לטעת אותו בהקמת בניין בית בישראל. על פי היהדות, ט"ו באב אינו הזמן של שתילת הזרעים אלא מציין את האהבה של בני הזוג כמשהו שהוא כבר בר קיימא ואפשר לטעת אותו במציאות. כאן אנו כבר נוטעים נטיעה של יחידה שלמה שיכולה לעמוד בפני עצמה.
חג האהבה מאפשר לנו נטיעות שיש בהן מימד של חיבור, של הדדיות אבל גם של עצמאיות בלתי תלויה בקשר הזוגי, ומתוך ההבנות האלה יכול הקשר הזוגי להיות קשר משמעותי, משמח, של ברית נישואין העומדת איתנה מול רוחות הזמנים המשתנים.
הכותבת היא חברת ארגון רבני בית הלל וראשת מדרשת מערבאטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו