עם סיום חודש הרמדאן התרבו הפיגועים האיסלאמיים בעולם: ספינת חיל הים המצרי הוטבעה, ארבעה נחתים אמריקנים נרצחו בבסיסיהם בארה"ב, סוכל פיגוע ראווה בצרפת. אלה באו אחרי חודש רצחני במיוחד, עם ההתקפה המתואמת של המדינה האיסלאמית בסיני נגד בסיסי הצבא והמשטרה המצריים, שהביאה למותם של יותר ממאה אנשי ביטחון, רצח התובע הכללי המצרי, תקיפת הקונסוליה האיטלקית בקהיר, עריפת ראשו של מנהל מפעל בצרפת וניסיון לפוצץ את מפעל הגז שניהל, רצח עשרות תיירים בעיר הנופש סוסה שבתוניסיה, רצח עשרות מתפללים שיעים במסגד בכוויית ועוד.
תופעה זו של התרבות מעשי הרצח בחודש הרמדאן אינה מקרית. כבר אשתקד הצהיר מנהיג המדינה האיסלאמית, אבו בַּכּר אל־בגדאדי, שיש לנצל את חודש הרמדאן לג'יהאד בדרך אללה, להטלת אימה בלב הכופרים ולחיפוש המוות בכל מקום שיש לקוות לפגוש אותו. ואם נתמיד בכך, כך המשיך הח'ליף החדש, נכבוש את רומא וננהל את כל העולם, ברצות אללה. גם השנה קראה המדינה האיסלאמית לכל המוסלמים להביא אסון על "הכופרים" ברמדאן.
לכאורה, קשה לאדם המערבי להבין איך חודש הרמדאן, הנחשב לזמן חשבון הנפש וההתקרבות לאללה, הופך לחודש שפיכות דמים. חודש הרמדאן הוא היחיד המוזכר מפורשות בקוראן (2:185), והוא החודש שבו ניתן הקוראן כהנחיה לבני האדם. עבור האיסלאם האורתודוקסי, השאיפה הגדולה של האדם הפרטי היא אכן התקרבות לאללה. אך באופן ייחודי לאיסלאם, שיא ההתקרבות היא כשאדם "מת בדרך אללה". סיסמת האחים המוסלמים כוללת את האימרה המפורסמת: "למות בשביל אללה היא שאיפתנו הגדולה ביותר" (ובגירסה מקבילה, "למות בג'יהאד היא שאיפתנו הגדולה ביותר"). חכם ימי הביניים אל־ג'זאלי, גדול ההוגים הצופיים, הנחשבים למיסטיקנים של האיסלאם, הוכיח שהיהודים אינם אוהבים את האל: הם חפצים בחיים, בזמן שהמוסלמי שואף בכל מאודו למות בדרך אללה. מי שאינו שואף למות כדי לפגוש את אללה אינו אוהב אותו.
עלי, הח'ליף הראשון של השיעה, שהיה מראשי הצבא של מוחמד, היה מזהיר את תושבי הערים שהיה צר עליהן: "היכנעו כי אנחנו אוהבים את המלחמה והמוות כשם שאתם אוהבים את החיים ואת התענוגות". ואכן חמאס חוזר ואומר שנקודת החולשה של היהודים היא שהם אוהבים את החיים ואילו המוסלמים אוהבים את המוות. פועל יוצא ברור הוא שבאיסלאם הקלאסי ההתעלות הרוחנית וההתקרבות לאל עוברות דרך ההקרבה העצמית בג'יהאד נגד הכופרים.
ובל נטעה, חודש הרמדאן אינו סוף פסוק: עם סיומו, יוצאים המוסלמים האדוקים מחוזקים באמונתם ונחושים להשתתף בג'יהאד.
תנאי הכרחי, גם אם רחוק מלהיות מספיק, להתמודדות עם ההקצנה של הרחוב המוסלמי והתרבות מעשי הרצח, הוא הפסקה מיידית ומוחלטת של ההטפה לג'יהאד. הרצון של הרשויות בישראל וברשות לשמור על שקט חברתי מול המסיתים הוא קצר רואי וללא ספק יביא להתגברות הפיגועים. מי שטומן את ראשו בחול, סביר שיערפו לו אותו.
הכותב הוא חוקר האיסלאם ומחבר הספר "הג'האד, בין הלכה למעשה"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו