ביום שאחרי אישור צעדי הצנע בפרלמנט נראה שהצדדים חוזרים למסלול הישן. המסלול שבו יוון מקבלת הלוואות חדשות, ושוב חוזרת תקווה מוזרה ישנה־חדשה שהפעם זה יהיה אחרת. איך יוון תיחלץ מהצרות שלה? האם הצעדים החדשים יספיקו להעלות אותה על מתווה של צמיחה? מי יודע.
האם בכלל ישתנה האופי של יוון והיא תהפוך ל"צפונית" יותר במובן האירופי? אפשר להיות יקים קפדנים אך גם נאיביים ולחשוב שכן, אבל רוב הסיכויים שזה לא יהיה המצב. ולכן, כן ציפראס, לא ציפראס, שידור חוזר מתישהו יגיע. אלא אם כן הנושים של יוון יתרככו ובמקום לחלץ אותה, יחלצו את עצמם מהגישה הסיעודית שבסבב האחרון כללה גם אשפוז בכפייה במחלקה הסגורה של בריסל.
לציפראס צפוי עכשיו כאב ראש פוליטי גדול. מתברר שבפוליטיקה שמאל קיצון יכול להעביר רפורמות כלכליות ליברליות כמו שהימין הכלכלי רוצה. הימין הפוליטי לפעמים שוקע במדמנה הסוציאליסטית של ההבטחות הלא נגמרות לבזבז את כספם של האחרים.
השאלה הגדולה היא אם הצפון־אירופאים, ובייחוד הגרמנים, מסוגלים לזרוע את הזרעים לקליטה אמיתית של יוון לתוכם בלי לנסות להנדס אותה מחדש, אלא לקבל אותה, אולי בצורה של פריסה מחודשת של חובות והבנה שהיא לא תהיה כלכלה צפון־אירופית מסודרת גם בעתיד. אם הביורוקרטים של בריסל לא מסוגלים לכך, בשידור החוזר, אם וכאשר יבוא, כדאי יהיה להם להיפרד אחת ולתמיד, לטובת הרעיון של גוש היורו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו