צדק, צדק תרדוף

סג'עייה, עזה. שכונה שהיא אולי מחסן הנשק הגדול במזרח התיכון. הבנייה התת־קרקעית מאסיבית ומתוכננת טוב יותר מכל הבתים שמעליה. מנהרות פיקוד ומקלטי מחבלים, מחסני רקטות ממוגנים, מנהרות תופת מתחת לכל בית, כמעט, ומנהרות התקפיות המיועדות לחדור לשטח ישראל. בכל אלה השקיע חמאס ממיטב כספו של הציבור הפלשתיני, ואת כל מאמציו ודמיונו הקודח מאז "עמוד ענן".

בתוך השכונה, בין בונקרים, חמ"לים, עמדות שיגור רקטות ובתים ממולכדים, מוסדה מרפאת אונר"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלשתין. מתוך המרפאה הזו, במהלך "צוק איתן", ירה צלף והרג את רס"ן דמיטרי לויטס, מ"פ טנקים בגדוד 82, שהיה עם כוחות גולני במשימה שכל תכליתה לאפשר לתושבי ישראל לנהל חיי שיגרה נורמליים. שבוע אחר כך, לא רחוק משם בחאן יונס, נהרגו שלושה לוחמי מגלן מפיצוץ מרחב ממולכד שתחילתו בפיר מנהרה שנחפרה, כמה מפתיע, מבית שהיה מרפאה של אונר"א.

הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף דני עפרוני, הורה למצ"ח לחקור את מפקד גדוד 82 בשל "ביצוע ירי לעבר אותה מרפאה". הפצ"ר נפל למלכודת שטמנה לו ועדת מועצת זכויות האדם של האו"ם, אשר פירסמה את הדו"ח שלה לאירועי צוק איתן, אותה ועדה שישראל החליטה לא לשתף איתה פעולה. יען כי המרפאה חדלה מאז להיות קן צרעות מאוכלס על ידי צלפים, וחזרה להיות מרפאה אשר מטפלת רק בבלתי מעורבים שנפגעו בשכונה.

הפצ"ר, ללא כוונה כנראה, הופך להיות דוברם של כל אותם ארגונים המחלישים את המפקדים והחיילים הנלחמים להגנתנו, ואם לא די בכך, הוא גורם למנהיגינו המדיניים והצבאיים להירתע מקבלת החלטות קשות. אם למפקד גדוד אסור לירות לעבר מבנה שממנו צלף פוגע בכוחותינו יום לאחר אירוע קשה, מבנה שלא הוסר מרשימת המטרות המאיימת על כוחותינו, כדאי שנאסוף את הפקלאות ונזדכה על הציוד.

הקשבתי רוב קשב, פעמים רבות, להקלטת מכשירי הקשר באירוע שהביא את הפצ"ר להחלטה להביא את מג"ד 82 לחקירה בפני חוקרי מצ"ח. אני מציע לכולנו להקשיב לדברים שאומר המג"ד לפקודיו, שחלקם מפקדי פלוגות ומפקדי מחלקות, אחראיים לחייהם של חיילים רבים ושותפים פעילים להגנה עלינו.

לי אין ספק - מפקד גדוד שמדגיש בקשר האלחוטי, בזמן לחימה, את מחויבותו לערכים ולפקודיו, לא יורה ליעד שאינו איום, וגם אם חטא באומרו "מטח כבוד" - זו עדיין לא סיבה להעמידו בפני חוקרים. אני, בניגוד לפצ"ר, מבין את הצורך של המג"ד לכבד את זכרו של המפקד שנפל, ולעשות זאת בזמן ההלוויה שאליה לא היה יכול לצאת. אני יודע כמה חשוב לפקודיו של המג"ד לשמוע את שאמר, ועד כמה דברים אלה שנאמרו הוסיפו לביטחון בצדקת הדרך ולנכונות ולנחישות של הלוחמים להמשיך להילחם.

גם אני, כמי שהיה שותף למבצעים רבים בעזה ובגזרות אחרות, החלטתי לשבור שתיקה ולהוריד את כפפות התמימות. פעמים רבות נמנענו מלירות על אמבולנסים של אונר"א שנשאו מחבלי חמאס וג'יהאד חמושים לעמדותיהם ולמקומות מחסה. פעמים רבות מדי שילמנו על כך בחיי לוחמים.

בתי הספר, גני הילדים והמרפאות שבחסות אונר"א מנוצלים באופן קבוע על ידי אויבינו כדי לצאת מהם ולפגע בנו. שלושת לוחמי מגלן ורס"ן דמיטרי לויטס הם רק עדות לתמימותנו. אנחנו לא נוהגים ולא נלחמים כמו אויבינו בכוונת רצח ובפשעי מלחמה - אנחנו נלחמים כדי לאפשר, בסופה של מלחמה, גם לצד השני לחיות איתנו בשלום.

אם יש בינינו כאלה המנצלים את נשקם שלא על פי אמות המוסר והערכים הישראליים, הם חריגים הראויים לעמוד לדין. אבל דמנו לא הפקר.

כל מי שנותן חסות לבני העוולה המבקשים לפגוע בנו צריך לדעת כי ישלם על כך, וביוקר, גם אם הוא נושא על כתליו סימני היכר של גוף בלתי מעורב בלחימה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו