ההסכם בין המעצמות לאיראן - שהיה אמור להיחתם ב־30 ביוני, נדחה ל־7 ביולי וקיבל ארכה נוספת - מגיע מחר לתאריך היעד. מצד אחד, טוענים בווינה כי לא תהיה ארכה נוספת, אם לא תושג הסכמה. אך מקורות אחרים טוענים כי אם לא יצליחו להתגבר על חילוקי הדעות, השיחות יימשכו - ללא תאריך יעד. שיחות לעד? אשרי המאמין.
שיחות הגרעין עם איראן חודשו על ידי ממשל אובאמה, בז'נבה, באוקטובר 2009. בהתחלה האמריקנים בכלל התנגדו. היתה זו הטרויקה האירופית (צרפת, גרמניה, בריטניה) שניהלה את השיחות מול האיראנים. היו אלה ימים אחרים, שבהם איראן השתייכה לציר הרשע, וושינגטון ניהלה מלחמה במזרח התיכון ודאעש עדיין לא עלה לבמה. לאיראנים, הבהיר אז המערב כי בכל הסכם - לא יוכלו להעשיר אורניום.
בינתיים עברו 12 שנה. המזרח התיכון שלנו השתנה מאוד, ולא לטובה. המערב התקפל בכל סבב שיחות מחדש: פעם בשווייץ, פעם בטורקיה, פעם בקזחסטאן. האיראנים אפילו סחבו את המעצמות לסבב שיחות בבגדד. בישורת האחרונה בווינה כבר כמעט לא נשאר למערב על מה לוותר - ובכל זאת האיראנים ממשיכים לא להתגמש. הרי כבר אחרי הסכם הביניים, בנובמבר 2013, היה ברור שסנקציות יוסרו, צנטריפוגות יישמרו, ואיראן תוכל להמשיך להעשיר אורניום.
השיחות נמשכות כמו ריצת מרתון. אחרי 42 הקילומטרים, הגענו ל־150 המטרים האחרונים - אבל קצת עייפנו מלעקוב גם אחרי כניעת המערב, גם אחרי השקרים של האיראנים וגם אחרי הצביעות והעיוורון של כל השאר. האיראנים מכתיבים את קצב השיחות. אם ירצו מחר לחתום - יהיה הסכם. אם לא ירצו - נמתין עד שמישהו יחליט להפסיק את ההצגה. אם יחליטו האיראנים לחתום, הם ישובו לטהרן - שם ישתתפו במצעד יום ירושלים המסורתי, המתנהל בשישי האחרון של הרמדאן. שם גם יוכלו להשקיף על הטילים שיוצגו בתערוכה הצבאית, שעליהם, כמו בכל שנה, ייכתב שם היעד: "הישות הציונית".
ואנחנו רק נתנחם בבית שלפרויקט האיראני אין "מימד צבאי", כי שיחות הגרעין האלה לימדו אותנו את הלקח הישן:
אשרי המאמין.
