ועידת התביעות: סקנדל רודף סקנדל

קרוב לעשור עבר מאז התחלתי לדחוף לרפורמה דרסטית ולשינוי בהנהגה לאחר סידרת סקנדלים שנגעו לניהול רשלני של ועידת התביעות, הארגון המופקד על רדיפת צדק בשמו של העם היהודי בעבור קורבנות השואה והניצולים.

היעדר הפיקוח שאיפשר לעובדים בכירים בוועידת התביעות לגנוב לכאורה 57 מיליון דולר בכספי פיצויים, מקרי הטיוח והסירוב להכיר באחריות או לאפשר חקירה עצמאית לסקירת התנהלותה של ההנהלה היו גרועים מספיק. כעת נשמעים רחשים מלומדים, שלפיהם גניבת כספי הפיצויים הגיעה לסכום העולה בהרבה על 57 מיליון דולר. הטענה כעת היא שהסכום הגיע, לפי החשד, למאה מיליון דולר, אך ההנהלה מסרבת לחשוף את הנתונים. מקרה הונאה חדש העוסק במעילת כספים לכאורה באוקראינה, שנגרם גם הוא בשל היעדר פיקוח כנדרש, נמצא בחקירה. לעת עתה, גם המקרה הזה לא נחשף בפני הציבור או הדירקטורים.

אם לא די בכך, השבוע, ערב פגישתו השנתית של הוועד המנהל, הופצה הודעה דרמטית - ובפועל, אקדח מעשן - לדירקטורים של ועידת התביעות על ידי האומבודסמן שלה, שמואל הולנדר. המסמך יוצא הדופן הזה מאשר לכאורה את טענות המבקרים ומעצים את היקפם של הפרצות במינהל, היעדר השקיפות, מקרי הטיוח וההתכחשות לאחריות מטעם ההנהגה. ההודעה מאשרת כי מרבית הדירקטורים או שאינם מודעים לאחריות האמונה שלהם או שמתעלמים ממנה, והם איפשרו לנשיא הוועידה יוליוס ברמן ולסגן הנשיא הבכיר שלו, גרג שניידר, להמשיך לנהל את הארגון כאילו היה ממלכתם האישית, תוך שהם כושלים במתן עדיפות לצורכיהם של ניצולי השואה.

הולנדר הודיע לדירקטוריון שברמן אמר לו במפורש כי חוזהו כאומבודסמן לא יחודש בשל הביקורת הקשה כלפי הוועידה,  שפירסם בדו"ח מיולי 2013 שהוכן לוועדה מיוחדת. הדו"ח הוזמן לאחר שהתגלה שברמן ושניידר הוזהרו מראש במכתב אנונימי לגבי ההונאה יותר מ־10 שנים קודם לגילויה ושברמן, ביושבו כיועץ המשפטי של הארגון, מונה לחקור את העניין, אשר היה אפשר למנוע אותו אלמלא היה נמנע מלחקור את המכתב.

הדו"ח הסיק שהנהלת ועידת התביעות כשלה בטיפול בהונאה גם לאחר שזו הובאה לידיעתה. "פירצה ענקית באמצעי הבקרה היוותה הזמנה פתוחה לגנב", נכתב. מדאיג במיוחד היה הממצא של הולנדר, שלפיו כשלי ההנהלה לא הסתיימו בהונאת המיליונים, אלא שיש "לבחון ולטפל בה בהקשר הרחב של כשלים שיטתיים והתנהגות ארגונית בעייתית... נחשף בפנינו רק קצה הקרחון".

בתגלית חדשה ומרעישה, הולנדר מצהיר שבאוגוסט 2013 ברמן ושניידר, יחד עם שני חברים בכירים בוועד המנהל, שלחו הצהרה רשמית מטעם ועידת התביעות למשרד האוצר הגרמני. הם דחו את ממצאי הדו"ח של הולנדר "מבלי להתייחס לעובדות עצמן". הוא מציין במכתבו שהדו"ח שלו התייחס למעורבותם בפשרת המכתב האנונימי, וכי "בכך שחתמו על ההצהרה כנציגים רשמיים של הארגון, במקום בתוקף אישי, נדמה שהציבו את עצמם בעמדה של ניגוד עניינים אישי".

הולנדר חושף ש"הופעל לחץ כבד" על לפחות אחד מהחתומים הנוספים על המכתב, שלו נאמר כי מדובר בדרישה של משרד האוצר הגרמני. מאוחר יותר התברר שבכיר גרמני הממונה על נושאים אלו לא היה מודע לכל דרישה שכזו, מה שמעלה, לפי הולנדר, "את החשד להפרת אופן הפעולה המנהלי הראוי".

במכתבו של הולנדר לוועד, הוא מפרט כיצד לאחר הכנת הדו"ח שלו שניידר התייחס אליו "כאלמנט עוין שאת פעולותיו יש לחסום". בעקבות זאת, הוחלו "צעדי ענישה" כלפיו, וכל עתירותיו בפני ברמן לתיווך זכו להתעלמות. הוא מציין ש"ברמן סירב לדבר איתי או להיפגש עימי, וזאת למרות בקשות חוזרות ונשנות. קשה לקבל או להבין נטישת אחריות שכזו מצד נשיא הארגון".

הוא סוגר בקביעה שלפיה "בצער רב, עלי לקבוע שוועידת התביעות היא ארגון שאינו מסוגל לשמוע ביקורת העוסקת בהנהלה הבכירה... הבעיה האמיתית איננה פיטוריו של האומבודסמן, אלא האופן שבו הארגון מנוהל".

מקורן של ההבחנות הללו הוא לא בעובד ממורמר. הולנדר הוא אחד מעובדי הציבור הישראלים המכובדים ביותר, והוא נכנס לתפקידו כאומבודסמן של ועידת התביעות מתוך רצונו לסיים את הקריירה הציבורית שלו בעבודה למען ניצולי השואה. כפי שהוא כתב באופן נרגש לדירקטורים, "אני בעצמי בן לניצולי שואה והנושא קרוב לליבי".

למרות כל הסקנדלים והחשיפות, ברמן מוביל את הארגון זה 13 שנים ללא כל תיגר, ושניידר ממשיך לשמש סגנו הבכיר. השניים דחו את כל הקריאות לסקירה משפטית עצמאית ואותנטית, ומבהיל לדמיין מה חקירה שכזו עשויה לגלות. 

התגליות החדשות מותירות מעט מאוד מקום לספק. הן מתעדות כיצד ברמן ושניידר לכאורה ביקשו באופן אקטיבי לערער ולפגוע אפילו בביקורות פנימיות של הארגון, ונקטו צעדי ענישה נקמניים כנגד הולנדר על כך שהגיע למסקנות אישיות מזיקות נגדם. זה הזמן להביא לסיומו של הסקנדל המגונה הזה - עכשיו, או במהלך המפגש השנתי הקרב של הדירקטוריון שיתקיים החודש. כל עוד ברמן ושניידר - ששניהם לכאורה לקחו חלק בניסיונות טיוח ופגעו במינהל באופן עקבי - נותרים בתפקידם, הארגון יחסר כל אמינות או לגיטימיות. האחריות הסופית מונחת על כתפיו של הוועד, אשר התעלם מחובותיו הנאמנות ואיפשר למצב העניינים השערורייתי הזה להמשיך להתקיים.

אם הדירקטורים יימנעו מלפעול, הם יחשפו לא רק את עצמם אלא גם את הארגון שאותו הם מייצגים לחקירה ולביקורת חיצוניות. עצוב ככל שיהיה, בתנאים שכאלו ייתכן שרק התערבות חיצונית על ידי גוף אכיפת חוק, כמו התובע הכללי של מדינת ניו יורק, היא שתציל את ועידת התביעות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו