הילארי והמיילים: העיקר הדימוי

ניסיונה הנוכחי של מזכירת המדינה לשעבר, הילארי קלינטון, לזכות במינוי הדמוקרטי שיאפשר לה להתמודד נגד המועמד הרפובליקני בבחירות נובמבר 2016, מצטייר היום כתעתיק של מערכת הפריימריז האומללה, שניהלה לפני כשבע שנים אל מול הסנאטור הצעיר והאלמוני יחסית מאילינוי, ברק אובאמה. להתמודדות זו נכנסה הסנאטורית מניו יורק כמועמדת ודאית לניצחון, כשהיא נהנית מתמיכתו הגורפת של ממסד המפלגה הדמוקרטית וממשאבים כספיים בלתי נדלים, אולם עד מהרה היא קרסה אל מול האתגר שהציב מולה האנדרדוג.

במהלך אותם פריימריז התנהלה קלינטון בזהירות מופלגת וללא שמץ של מעוף. היא לא הצליחה להעניק השראה לבוחריה או לשרטט עבורם חזון כלשהו, כזה שיצית את דמיונם על רקע המשבר הכלכלי החריף והמלחמה המתמשכת בעיראק. גם היום לא נראה באופק מועמד דמוקרטי כלשהו העלול לקרוא תיגר על מועמדותה, וגם מבחינה זו נמצאים אנו, לכאורה, בראשיתו של מסע מרתק במנהרת הזמן היישר אל ימי ההכנות לפריימריז של 2008. קלינטון, שהיא גם היום בת יקירה של בכירים, תורמים ועסקנים במפלגה, נמצאת בעמדת זינוק מבטיחה כדי לכבוש לעצמה, ללא התנגדות של ממש, את המינוי הנכסף. עם זאת, כמו בעבר אי אפשר להתעלם מהחולשות ומהכשלים החוזרים ונשנים בהתנהלותה, המזכירים את כהונתה רצופת המחדלים כמזכירת המדינה והמעיבים על סיכוייה להפוך לנשיאה ה־45.

ביטוי מובהק לחולשות אלה, המעניק חלון הצצה ייחודי ואמין אל דפוסי חשיבתה ואורחותיה, נחשף בשבוע שעבר בדמותן של 3,000 הודעות מייל מ־2009, שפורסמו על ידי מחלקת המדינה. זאת, לאחר שה"ניו יורק טיימס" חשף, לפני כחודשיים, את העובדה המביכה שקלינטון השתמשה באופן בלעדי בחשבונה הפרטי לניהולה של כל התכתובת שלה (הפרטית והממשלית גם יחד) במהלך ארבע שנות כהונתה כמזכירת המדינה. הרושם הכללי, המתקבל ממקבץ זה, הוא של מזכירת מדינה הממוקדת דרך קבע בשאלות של דימוי וטקטיקה, וזאת על חשבון העיסוק בסוגיות אסטרטגיות ומהותיות. נכון הוא הדבר שאין במידע שהתפרסם עד כה "אקדח מעשן", המעיד על התנהלות שאינה אתית במובהק. אך גם האפרוריות והבנאליות, שהן קו אפיון מרכזי במסרים שהעבירה קלינטון לסביבתה הקרובה, אינן עתידות להעניק לה נקודות זכות כלשהן בדעת הקהל.

כך, למשל, ערב ראיון מקיף לשבועון "ניוזוויק", שעמדה לקיים עם מזכיר המדינה לשעבר ומגדולי הדיפלומטים במאה ה־20, הנרי קיסינג'ר, הסוגיה היחידה אשר הטרידה את מנוחתה של קלינטון היתה העובדה שבעוד קיסינג'ר נהג להיפגש עם הנשיא ריצ'רד ניקסון בכל יום, זכתה היא לפגישה שבועית אחת בלבד עם הנשיא אובאמה. אותם דברים אמורים גם לגבי סוגיות אחרות הקשורות ליחסי ציבור ולתדמית, אשר מהן עולה תמונה של עיסוק אובססיבי ממש בהופעתה, במעמדה ובדיוקנה הציבורי.

גם מקומו של הקשר שבין הון לבין שלטון לא נפקד מן המקבץ שלפנינו. ואכן, מי שמנסה ללא לאות להגדיר את עצמה כלוחמת ללא חת למען מעמד הביניים המרושש וקשה היום, מופיעה בתכתובות כמרושתת היטב עם קשת רחבה של ראשי תאגידים ואילי הון מכל המגזרים במשק האמריקני. נכון שבהתנהלותה במישור זה לא חצתה קווים אדומים, ואולם עצם נכונותה לבדוק פנייה של חבר מקרב האלפיון העליון, שעסקה בסוגיה הרגישה של הנפקת ויזה עבור מקורבו, מעלה תהיות וסימני שאלה לגבי כושר השיפוט שלה.

סיכומו של דבר, בהנחה שהמדובר במדגם המייצג נאמנה את דמותה של מי שמבקשת להנהיג את אמריקה, מתקבל הרושם שמאחורי החזות התקיפה והניסיון להקרין סמכותיות ואחריות, מסתתרת דמות אופורטוניסטית וקונפורמיסטית הרבה יותר, הרגישה באופן מופרז לדימויה הציבורי. זאת, בניגוד קוטבי למאמציה למצב את עצמה כאדריכלית, המסוגלת לעצב את קווי המיתר של הסדר העולמי בעידן שלאחר אובאמה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו