מי שגדל בהוויה מערבית קלט במהלך חייו הבוגרים ביטויים ושמות, שמקורם ביוון העתיקה גם אם לא למד את תולדותיה בשיעורים סדירים. המילים והשמות והמונחים סוקרטס ואפלטון ואריסטו וסופוקלס וסולון והומרוס והאיליאדה והאודיסאה ואקרופוליס ודמוקרטיה הם מורשת מפעילות מדינית ותרבותית ענפה, שהתנהלה במקביל לריבונות היהודית בתקופת המלכים בארץ ישראל.
המסורת הארוכה של יוון - אף שידעה שינויים דמוגרפיים ואחרים - העניקה לה אהדה טבעית, כמעט בלתי מודעת, בתרבות המערב. מדינות אלה הן בעד יוון אפילו כאשר שלטו בה גנרלים, ובעידן המודרני הרבו לסייע לה. סיוע אסטרטגי התרחש אחרי מלחמת העולם השנייה כאשר הנשיא הארי טרומן אימץ את "מדיניות הבלימה" (containment), אשר מנעה השתלטות קומוניסטית על נמל פיראוס הססגוני.
לקטגוריה האוהדת הזאת יש ביטוי גם ביחס של מדינות היבשת כלפי יוון בהקשר לאיחוד האירופי. מלכתחילה המיזוג בין עשירים לבין עניים - מדינה מול מדינה, ואפילו בתוך ארץ אחת כאיטליה הנאנקת בין "הליגה הצפונית" לבין הדרום העני - בעייתי וקשה לפתרון. כינון היורו העניק, לכאורה, מעמד ייחודי לכלכלה היוונית, אבל ביטול הדרכמה מכביד על אתונה לאמץ מדיניות של פיחות ערך המטבע.
העולם אהד את יוון ומדינות אירופה העניקו לה אשראי, שלא נבחן רק בכלים כלכליים המתיימרים להיבחן בסרגל מדויק. מנהיגי היבשת לדורותיהם הוסיפו אשראי על אשראי ועצמו עין מהפרת הבטחות סדרתית, ובמרוצת הזמן הגיעו מנהיגים אחראים כאנגלה מרקל למסקנה כי אתונה "עובדת עלינו בעיניים". כן גם בימים האחרונים כאשר במצוקתו הביע ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס נכונות לאמץ את תוכנית הצנע שביקשו האירופאים להטיל על עמו, אבל עורר חשד כי שוב אינו מתכוון לממש.
מתעצם הרושם כי היוונים מעדיפים להאשים את שכניהם ולבוא בתביעות לכל היבשת, ובלבד שלא ייאלצו לשאת בנטל. "בזיעת אפיך תאכל לחם", נאמר בעברית, לא ביוונית בכל ניב שהוא. לפיכך קל להאשים את מרקל ואפילו לצייר בעזות מצח צלב קרב על זרועה, אבל לפני הכל חייבים היוונים להפשיל שרוול ולהתחיל לעבוד.
שר המשפטים שמואל תמיר נהג להתבדח שמדינות וקופות צדקה לעולם אינן פושטות רגל כי הן פושטות יד. ייתכן כי המקרה של יוון חורג מהגדרתו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו