יוון שולחת לאיחוד האירופי מסר כפול: מצד אחד, ראש הממשלה היווני אלכסיס ציפראס קרא ליוונים להצביע נגד תוכנית ההצלה האירופית במשאל העם שיזם, ואילו שר האוצר היווני בישר כבר בצהריים כי ארצו לא תשיב 1.6 מיליארד יורו שהתחייבה להעביר עד אתמול בחצות לקרן המטבע העולמית (לפני שהיא הופכת לחדלת פירעון).
מצד אחר, יוון הגישה אתמול בקשה לתוכנית חילוץ לשנתיים. ככל שמתקרב רגע האמת שבו יוון עלולה/עשויה (תלוי את מי שואלים) להיפרד מגוש היורו, אפילו ציפראס, מגן הכובד היווני ואויב התכתיבים של בריסל, מתחיל להבין את ההשלכות ואת ההימור הגדול מבחינת ארצו.
הקנצלרית אנגלה מרקל קלטה את משחק הפוקר היווני והחליטה אתמול להצטרף אליו. גם היא, בשעה מוקדמת יחסית, הודיעה כי היום מבחינתה סגור וכי לא שמעה על יוזמה אירופית חדשה. וחשוב לא פחות: מבחינתה, עד משאל העם אין לה מה לומר או מה להוסיף. במילים אחרות, מבחינת ברלין אם היוונים בישלו דייסה - יאסו, שיאכלו אותה.
לאי התשלום אתמול לקרן המטבע העולמית יש אפקט גדול הרבה יותר ממשאל העם הצפוי ביום ראשון, אבל באיחוד ביקשו להבהיר כי אפשר לתת ליוונים הארכה. יותר מדי אנשים בו לא רוצים לשבור את הכלים.
אבל יום ראשון? זה כבר סיפור אחר. גם ל"כן" וגם ל"לא" צפויות השלכות חמורות. נתחיל ב"כן" - יוון והאיחוד חוזרים לשולחן המו"מ ומחפשים דרך להציל את הכלכלה היוונית, בדרך רכה יותר ומקובלת יותר על היוונים. "אנושית יותר", אומרים באתונה. לעומת זאת, אם ה"לא" מנצח - הרי אתונה נפרדת מהיורו, ובתי הדפוס של יוון עובדים שעות נוספות כדי להשיב את הדרכמה מתהום הנשייה. אבל כולם יודעים לאיזה מצב נכנסת יוון - מצב של חוסר ודאות. עובדי המדינה לא בטוחים כי יקבלו משכורות, ואם כן - מה יהיה שווי המטבע שיקבלו. ייתכן שהמדינה אף תצטרך למצוא תחליף לכסף כדי לשלם לעובדים, בסגנון ארגנטינה בעת המשבר הגדול.
ככל שיום ראשון מתקרב, מבינים היוונים יותר ויותר את ההשלכות של ה"לא", וראש הממשלה שלהם - את ההשלכות של משאל העם שאותו יזם. לא בטוח שהיום לא היה נסוג ממנו. לא בטוח שאפילו פטריוט גאה כמו אלכסיס ציפראס מעוניין לקבל, החל מהשבוע הבא, את המשכורת שלו בדרכמות. גם הוא צריך ללכת למכולת.
