כוחות צבאיים אשר פועלים במסגרת דיני העימות המזוין הופכים למטרה פופולרית יותר ויותר של ארגוני זכויות אדם, שמגישים נגדם תביעות אזרחיות חוזרות ונשנות. חיילי צה"ל הפכו לסמל היסטורי של התופעה - ממש כפי שמתייחסת אליהם כעת מועצת זכויות האדם של האו״ם. אבל מהלכים כאלה מסווים אג׳נדה רחבה יותר, שצריכה להטריד את העולם המערבי כולו.
קחו לדוגמה את אירועי הקיץ שעבר: חמאס, ארגון טרור בחסות איראן, חטף ורצח באכזריות שלושה בני נוער ישראלים, תקף את ישראל במטחי רקטות ותיכנן סידרת התקפות אסטרטגיות, מרובות נפגעים, מתוך מנהרות שיצאו אל שטח ישראל - בחלק מהמקרים ליד בתי ספר. בתגובה לתוקפנות הבלתי חוקית של חמאס, ישראל נאלצה לצאת למלחמה שממנה ניסתה להימנע במשך חודשים; ועדיין, ישראל ספגה גינויים נרחבים והופעל עליה לחץ כבד לחדול מפעולותיה.
דו״ח שפירסמה לאחרונה קבוצת בכירים, הכוללת דיפלומטים לשעבר ואנשי צבא במיל', מלמד כי יחס ההרוגים בין לוחמים לאזרחים בעזה במהלך צוק איתן עמד על 1:1 - תוצאה סבירה בהרבה מיחס של לוחם אחד לשלושה אזרחים, אשר על פי הערכות האו״ם מתרחש בסכסוכים דומים ברחבי העולם. ולמרות זאת, העובדה שהקמפיין נגד ישראל - שכביכול נאבק למען זכויות אדם - מתמקד אך ורק במניין ההרוגים האזרחיים ולא בנסיבות האסטרטגיות אשר הובילו למצב מלכתחילה, מסווה בכישרון את מטרת העל שלו: לשחוק מן היסוד את הציווי המוסרי של מלחמות מערביות מסוימות.
הקבוצות הללו, אשר פועלות תחת הדגל של אזרחים בעלי מצפון חברתי, מייחסות חשיבות עליונה לכך שמלחמות יתנהלו לפי הכללים שהן מנסות לכפות, אשר באים על חשבון לחימה באופן שיביא לניצחון משכנע. האקטיביזם הזה לא רק מעניק גושפנקה של זכויות אדם לאג׳נדה מוטעית, הוא גם שוחק את הכורח ואת ההצדקה של מלחמות כאלה, בכך שהוא מנסה להצדיק קמפיינים אידאולוגיים מוטעים אף יותר. יתרה מכך, הפחד מפני פעולה משפטית שהארגונים הללו ייזמו או יעודדו באופן כלשהו, עלול לשבש את היציאה למלחמה בקרב חברות מתורבתות.
גם ישראל וגם העולם המערבי שקועים עד צוואר במלחמות לגיטימיות והכרחיות, ומתמודדים עם כוחות גרילה - אלה אשר עורכים את המתקפות שלהם מתוך מרכזי אוכלוסייה, ובכוונה תחילה מציבים את האוכלוסייה האזרחית על הכוונת ללא הבחנה, מתוך ציפייה שההרג שיתרחש כתוצאה מכך יהווה עבור פעילי זכויות האדם עילה מספקת להביא להתערבות במלחמות. צבאות דמוקרטיים - בייחוד אלה של ישראל ושל ארה״ב - עמלים באבירות להפחית את מספר ההרוגים האזרחיים למינימום, אבל הם מוצאים את עצמם יותר ויותר מוגבלים בעת שמתרחשת הלחימה.
• • •
אזרחי העולם המערבי צריכים להיות מודעים לאופן שבו אידאולוגיות וגורמים אשר בזים לתרבות המערב מערערים וחותרים תחת סדר היום הדמוקרטי, תחת היעדים הממשלתיים וכנגד המבצעים הצבאיים של המדינה שלהם. הנטייה להתעלם מכך או חוסר היכולת להתמודד עם הגורמים הללו מחשש להעניק לגיטימציה לתנאים הללו מובנים לגמרי - אבל תרבות הנגד רק תמשיך ותגדל.
אסור לנו לנהוג בסלחנות בעת שאנחנו פועלים כדי למוטט את התעמולה הזדונית של האויב. מנהיגי העולם חייבים להמשיך לגנות ללא הרף וכמה שצריך את ההפרות המתמשכות של זכויות אדם אשר מבצעים גורמים חוץ־מדינתיים נגד מדינות דמוקרטיות. יש לחשוף ארגונים - ממשלתיים ואחרים - אשר מביעים דאגה באשר לאופן הטיפול בגורמים המרושעים הללו, ולתייג אותם באופן שמשקף את מה שהם באמת: סניגורים של טרוריסטים.
מדינות המערב מנהלות מלחמה רק לאחר שערכו דיונים קפדניים והפעילו שיקול דעת שהוביל למסקנה שהמלחמה היא הכרחית וצודקת. ואולם ברגע שהמסקנה הזו התקבלה חייבים להילחם כדי לנצח.
מר ברדאחי כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש ממשלת ספרד בשנים 1996-2004 וכיום הוא מנכ״ל תנועת Friends of Israel Initiative. ג׳וזף ראסקס הוא לוחם במילואים בצה"ל ועובד כאנליסט עבור Friends of Israel Initiative.
