1 ים של קלישאות ליווה את ה"סידרה" של שני משחקי הגמר. ובתוך הים הזה שכחנו לחלוטין איזו קבוצה עדיפה, מוכשרת ועמוקה יותר. את החזרה למציאות קיבלנו כבר ברבע השני. המארחת האילתית איבדה את קווין פאלמר שפרק את הכתף ויחמיץ גם את המשחק בארנה. ירושלים, מנגד, העלתה מהספסל את ברייסי רייט. תוסיפו את עומס המשחקים של אילת והמנוחה של ירושלים ותקבלו חיזוק למשמעות העומק בסגל. ולשאלה הגדולה לפני הגמר, האם אילת אילת עייפה יותר או ירושלים חלודה יותר, קיבלנו אתמול תשובה חד משמעית.
2 ברייסי רייט נעלם בשבועות האחרונים מכל מיני סיבות, וזה לא הפריע לירושלים לרוץ ולשחק טוב. אתמול, במאני טיים, הוא חזר ופתאום מי שלא היה פקטור הפך לאקס פקטור. הרוטציה של אילת התקצרה עוד יותר וירושלים, בזכות העומק, לא נפגעה מבעיית העבירות של ליאור אליהו ודונטה סמית'.
3 וזה לא רק רייט, זה גם בר טימור. מרשים לראות איך הגארד הישראלי השתדרג תוך כדי תנועה, הפך לעוגן הגנתי משמעותי (תשאלו את אפיק ניסים) ולשחקן אסרטיבי בהתקפה. אם תשאלו אותי מה השתנה בירושלים במחצית השנייה של העונה זה שכל שחקן מצא את מקומו. ההיררכיה והרוטציות ברורים, ליאור אליהו השתפר גם בהגנה, בר טימור התקדם ודיון תומפסון הוסיף נוכחות בצבע.
4 הכל הולך לירושלים. את מכבי ת"א היא לא מצאה בגמר גם אחרי שחיפשה טוב. ממארחת המשחק הראשון היא הפכה לזו שמארחת את הגומלין, מול אילת נטולת פאלמר. הקבוצה של דני פרנקו תצטרך להתאמץ קשות כדי לאבד את היתרון הדו־ספרתי והמשמעותי ב"סידרה" של שני משחקים.
אלמלא הפער היה מצומצם בסיום, היא כבר היתה יכולה להתייצב לגומלין בחליפות ועניבות, ולחכות רק לטקס של מנהלת הליגה. למרות זאת היא כנראה תהיה האלופה לראשונה בתולדותיה, בארנה, במשחק שאותו היא בוודאי תרצה לזכור, לגזור ולשמור. רק אם תשבור את שיאי הלוזריות של עצמה היא לא תעשה את זה. אז יתחילו גם הוויכוחים אם זו אליפות עם כוכבית. לא נראה לי שהירושלמים באמת מתעניינים במה שיגידו אחרי. העיקר שהצלחת כבר תנוח בארון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו