ייתכן כי הידיעה על מגעים בתיווך בינלאומי להפסקת אש - סוג של הודנא - בין ישראל לבין חמאס בעזה אינה יותר מבלון ניסוי; וייתכן שמתקיימים מגעים אבל לא יולידו דבר; ואפשר כי אכן יתממשו, ובמהלכם תקום זעקה גדולה משני צידי גדר ההפרדה, אבל אם יש דברים בגו - ראוי לממשם. חמש שנים של הפסקת אש או אפילו רק הפוגה cease fire or truce - אם כי לא "קץ הסכסוך" - חוסכים לישראל שני מבצעים בנוסח "צוק איתן" ו"עופרת יצוקה". לפחות שניים.
בנימין נתניהו, אהוד ברק ומשה (בוגי) יעלון יודעים בפיכחונם כי מבצעים כאלה נושאים בחובם שנתיים־שלוש של שקט יחסי מדי סיבוב ותו לא. לפיכך חמש שנים כאלה חוסכות חיי אדם לרוב, הרס נורא, אימה ולפחות שתי ועדות גולדסטון בשמות שונים. המחיר? ביסוס שלטון חמאס בעזה, העלאת כושר הלחימה של הארגון לקראת הסיבוב הבא עם ישראל, ומן הסתם גם חפירת מנהרות.
מיזמים כמו הקמת נמל בפיקוח בינלאומי ועבודת בנייה נרחבת הן בעיני חלק ניכר מהישראלים מחיר כבד לשלם תמורת שקט קצר מועד, ובעיני אחרים דווקא מסד לבנות עליו את הארכת הפסקת האש. מנגד, הזמן החולף ינוצל להגדלת הפער בין היכולת הצבאית של צה"ל לעומת חמאס ולחיזוק יישובי עוטף עזה.
יש גם אפשרות שהריכוך בעמדת נשיא מצרים א־סיסי כלפי חמאס מעיד כי אם יבשילו הדיבורים למעשים תיכחד פעילות אל־קאעידה משטח סיני. הריבונות תחזור לידי מצרים במלואה, ומישראל ייגרע מטרד שבנתונים אחרים עלול להתרחב.
ווינסטון ספנסר צ'רצ'יל אמר פעם כי אופטימיסט הוא מי שרואה קרן אור במצב גרוע, ופסימיסט מאבחן צל במציאות נאורה. בעוד המגעים מתנהלים אי שם בחשאי - והדרך ארוכה ורבת מהמורות - ימצא לעצמו כל אחד את הגירסה הנראית לו. סביר להניח כי אם המשא ומתן יתנהל ללא תקוות שווא אלא במקח וממכר אפרורי, הוא עשוי להניב תוצאה סבירה בתנאי שלאחריו "לא ינום ולא יישן שומר ישראל", והדרום וצה"ל אחריו לא ייסחפו לאופוריה. זה יהיה צל"ש ראוי ל"עופרת יצוקה" ול"צוק איתן".
אם כתוצאה נלווית יהיה בהודנא־בת־החמש כדי להעמיד את המנהיגים הפלשתינים ברמאללה על ההחמצה שתהיה מנת חלקם, איש בישראל לא יצטער על כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו