נתחיל הפעם מהסוף: אין סיבה לרחם על צבי בר שנשלח אתמול לכלא לחמש שנים וחצי.
אין סיבה להוציא את הממחטות ולהתחיל לנגב את הדמעות. אין סיבה להזכיר לנו את גילו, את מחלותיו ואת מצבו הנפשי.
עם כל הכבוד, כפי שנבהיר בהמשך, זה לא המקרה. עם כל הכבוד, האיש קנה כל שנת מאסר ביושר. ועוד איך קנה.
עם כל הכבוד, אין סיבה לטבוע בדמעות התנין של מקורבים לו. דמעות תנין, אני מדגיש, כי הם יודעים מי באמת האיש, מה הוא עשה, איך ומתי דרש שוחד מיזמים ומקבלנים; מאחורי איזו מסכת שקרים הוא ניסה עד עכשיו להסתתר.
דמעות תנין, אני שב ומדגיש, כי לפחות חלק מהחברים האלה מכירים את היצירה, שהיתה פעם במקום אחר ועכשיו איבדה את טיפת הבושה האחרונה; כי הרשעתו אינה צריכה להפיל איש מהם מהכיסא; כי חלק מהם ראו אותו קושר את עצמו אל עמוד הקלון הציבורי ומתחיל להסתבך.
הכתובת היתה על הקיר כבר לפני שנים. ראו אותה מרחוק.
ועוד סיבה: הוא לא הביע חרטה, לא ביקש סליחה, לא היכה על חטא. הוא בחר בדרכו של עבריין מפורסם אחר, שאיתו כנראה יישב בקרוב בכלא, אהוד אולמרט: להכחיש בלי למצמץ. לטעון שמעולם לא קיבל שוחד.
√ √ √
בר היה לפני שנים מפקד בית הספר לקצינים, עסק בחינוך, פיקד על משמר הגבול - נתן דוגמה לאחרים. כשפרש ונבחר לראשות עיריית רמת גן שכח לאט־לאט את שלמד ולימד, התחיל לעשות לביתו במובן הרע של המילה, הציב כספת סודית בעליית הגג של הווילה שלו והסתיר בה מאות אלפי דולרים.
כספים שחורים, הוא קרא להם בעדותו, כספים שמס הכנסה לא ידע עליהם. כספים שרק במהלך משפטו, כשחיפש נתיב מילוט נוסף, הוא נזכר בקיומם. כספים שבית המשפט קרא להם ולאחרים מסוגם, אלה שהגיעו במעטפות או בדרכים אחרות, בשמם האמיתי: כספי שוחד.
ואכן בר דרש וקיבל שוחד, הפך עם השנים לעבריין סדרתי, התנהג כרודף שררה וכסף. הוא דרס ערכים פשוטים וכללי מינהל תקין, הוא הציב את עצמו גבוה מעל החוק, הוא חצה קווים אדומים - הוא התנהג כמי שהיה בטוח שלעולם לא יעזו לגעת בו.
העובדה שבעבר קיבל הנחות מפליגות בחקירות חשובות נגדו שנסגרו בתירוצים עלובים - כנראה שהטעתה אותו. הוא לא הבין שלא לעולם חוסן. הוא לא האמין כנראה שאחרי מצגת מחלותיו - הוא בכל זאת ילך לכלא.
• • •
מילה על קו ההגנה שבו בחר בר, בעזרת פרקליטיו, בניסיון להימלט מהכלא: הוא אדם חולני שצריך להתחשב במצבו. פרקליטיו הציגו מסמכים של רופא משפחה, מומחה למחלות לב, אורולוג, אורתופד, מומחה לכלי דם ומה לא - לרגע נדמה שאין מחלה ובעיה רפואית שממנה לא סובל המורשע; וכמובן, הם הצביעו על גילו המתקדם: הוא מתקרב ל־80.
קראתי ושאלתי את עצמי: בר לא ביקש רק לפני שנתיים להיבחר לקדנציה נוספת כראש עיריית רמת גן? הוא לא הציג את עצמו אז כבריא, חזק, צלול וראוי לקדנציה נוספת של חמש שנים (שופטי בג"ץ הם שנעלו בפניו כזכור את הדלת)?
התשובה: הוא הציג. אז המחלות והגיל לא הפריעו לו. מה השתנה בינתיים? ההרשעה המהדהדת. הנה ההבדל הקטן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו