השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "בהעלותך". חלקה הראשון עוסק בהכנות האחרונות של העם לפני צאתו למסע מהר סיני, שם הוא שהה כמעט שנה בדרכו לארץ המובטחת. לפתע אנו נחשפים לסיפור הבא: הימים היו ימי ערב פסח הראשון אחרי יציאת מצרים, העם מתכונן להקרבת הקורבן בערב פסח, או אז באו אל משה קבוצת אנשים שהיו טמאי מתים (כלומר שנגעו במת או נשאו מת) ובפיהם: "וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת־קָרְבַּן השם בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". על פי ההלכה, אי אפשר לאדם שנגע במת ולא נטהר להקריב קורבן, והאנשים הללו חשים פגועים מכך שלא יוכלו לקחת חלק בקורבן הפסח.
לפי מסורת חכמינו, טמאים אלה היו נושאים את ארונו של יוסף, שביקש לפני מותו כי עצמותיו תועלינה לארץ ישראל. משה לא יודע מהי התשובה הנכונה לשאלה זו ומפנה אותה לאלוקים. המענה לא מאחר להגיע: "אִישׁ אִישׁ כִּי־יִהְיֶה־טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח להשם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתו".ֹ בשפת הבגרויות קוראים לזה מועד ב'.
אלא שכאן בדיוק נשאלת השאלה - היכן שמענו בתורתנו את קיומו של מועד ב' באיזושהי מצווה? האם מי שלא צם ביום כיפור כיוון שהיה חולה, תוענק לו אפשרות לצום שבוע אחר כך? הלוא שגור בפי העם הביטוי "עבר זמנו בטל קורבנו", או בלשון המקרא "מעוות לא יתקון וחסרון לא יוכל להימנות".
מדוע, אפוא, חורגת התורה מהיגיון בסיסי זה ומאפשרת מועד שני לחג הפסח? אחד מחכמי ישראל מראשית המאה הקודמת, רבי מאיר שמחה מדווינסק, כתב בספרו "משך חכמה" שמהות קורבן הפסח היא הצהרה חד־משמעית קבל עם ועולם שאנחנו, בני העם היהודי, לא מאמינים באלים אחרים זולת האלוקים; אין אנו משועבדים לא לכוחות הטבע ולא לבני אדם אחרים, אלא להשגחת האלוקים בלבד. זהו יסוד ושורש הקיום שלנו כאומה. שום יהודי אינו רוצה להשתמט מזהות זו המלווה אותנו דורות.
שאלו אותם טמאים: האם דווקא אנו הנושאים את הארון של יוסף שהביא את הבשורה "פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי", אנו שחשים כיצד מתגשמת נבואת יוסף על גאולת ישראל, אנחנו לא נוכל לציין זאת בקורבן הפסח עם כולם? האם ייתכן כי דווקא אנחנו לא נוכל להיות שותפים לקורבן הפסח המהווה את יסוד הברית של העם היהודי עם אלוקיו?
לו כל העם היה טמא, לא היתה בעיה להקריב כיוון שטומאה הותרה בציבור. אז משום שאנו היחידים, התנדבנו למשימה אזי לא נוכל להביע את זהותנו היהודית. ואכן ציווה האלוקים שתינתן להם באופן חריג האפשרות למועד שני. אולם רעיון לא נותר לדור המדבר לבדו אלא לכל שנות קיומנו כעם, מי שנאנס ולא חגג את הפסח במועדו קיבל אפשרות שנייה בחודש אייר המכונה בפי העם פסח שני.
¬ ¬ ¬
המעניין הוא ששתי מצוות מיוחדות הפכו להיות סמל לזהות היהודית במשך הדורות ובשתיהן יש סוג של מועד ב'. הראשונה היא מצוות הפסח שזוכה למעורבות של רוב מוחלט של בני העם היהודי. המצווה השנייה היא ברית המילה שגם בה יש סוג של מועד ב'; מי שלא קיים את הברית ביום השמיני, יכול לקיים מצווה חשובה זו בהמשך חייו ועד יום מותו.
לא מזמן נפגשתי עם ישראלי השוהה בארה"ב ומבקש להינשא למי שאינה יהודייה ולא חפצה להתגייר. השיח כלל ניסיון אחרון שלו לתת לי צ'אנס לשכנע אותו להימנע מפעולה זו. דיברנו על משמעות הזהות שלנו כיהודים והאם ולמה חשוב לשמר אותה.
פרשתנו מניחה אבן יסוד אחת, "למה יגרע חלקנו", שאלו אותם טמאים לנפש אדם, וכי יש מישהו שזוכה שחייו יהיו יסוד ההצהרה כי העולם בן חורין, וכי האלוקים בחר בו לשאת את המסר הזה על גביו, וירצה לוותר על כך? שבת שלום!
