1. בדרך כלל סדרות שמגיעות למשחק מכריע הן מרתקות ונצרבות בתודעה והמשחק המכריע הוא יותר מלחמה ופחות כדורסל. הסידרה של אילת וחיפה היתה בדיוק ההפך ונמתחה כמסטיק. דווקא המשחק החמישי אתמול היה הטוב ביותר, הרבה בזכות קאליף וויאט בתצוגה של טופ יורוליג. אפילו ג'רמי פארגו לא היה מסוגל להתבלט מול ההגנה של חיפה.
וויאט הצליח לייצר מכדרור מצבי קליעה שונים וחיפה על היעלמותו של אפיק ניסים. יהיה מעניין לראות את אילת מול מכבי ת"א למרות שספק גדול אם הרגליים של שחקניה מסוגלות לסחוב עוד שבועיים אינטנסיביים.
2. מכבי חיפה היתה שווה יותר מרבע גמר פלייאוף. יש לה סגל ישראלי מצוין, זרים מגוונים והיא התאוששה יפה מפתיחה גרועה. חודשיים התלבטה הקבוצה לגבי הזר הרביעי ואם היתה מביאה גארד יוצר במקום אדריאן הנינג אולי היתה מגיעה אפילו עד הסוף.
3. מה שעצוב הוא שהמשחק אתמול לא היה על פרס אמיתי, פשוט כי שתי הקבוצות מעדיפות לטוס בעונה הבאה עם פרופלורים בתוך הארץ מאשר עם מטוסי סילון לאירופה.
אם הוויתור על היורוצ'אלנג' עוד מתקבל על הדעת, מה נאמר על כך שאין לנו קבוצה שרוצה לשחק ביורוקאפ? המינהלת ומועצת ההימורים יחד עימה, חייבות לדחוף את הקבוצות עם תקציב של שבע ספרות עם מענק של מיליון שקל לפחות.
הוספת פלואור למים: יותר נזק מתועלת
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו